יום שלישי, 27 בנובמבר 2018

פרחי השקט

ביפנית נהוג לומר: מילים שלא נאמרות הן פרחים.
言わぬが花


המזגנים שקיררו את הדוג׳ו שלנו בקיץ ובימי הסתיו החמימים, כבויים סוף־סוף. השיעור שקט, ואפשר להסביר בשקט ולשים לב לקולות ולצלילים בזמן התירגול. אתמול התאמנו על מפגש שקט של הידיים ועל הדרך האייקידואית הרכה להתמודד מול כח. ממש האזנו להבדל בין צליל הידיים המתנגשות לבין היד שמחליקה ברכּוּת אל מול מכשול קשה. צליל חשוב נוסף הוא איוושת החלקת כף הרגל על מזרני הטטאמי. הצעדים באייקידו נעשים תוך החלקה וצעידה רכה.


תלמידים חדשים מקבלים הדרכה מילולית, אך לאחר חודשים ספורים, התירגול הופך להיות שקט לגמרי. אם בכל זאת חייבים לומר משהו בזמן השיעור, נהוג שרק בן הזוג יוכל לשמוע מה אמרו לו. ההרגל הזה ממשיך גם לזמן ההפסקה. בדוג׳ו נהוג לדבר בשקט כדי שנוכל להתרכז בלימוד ולא להפוך את מרחב האייקידו שלנו למקום רועש.

מהר מאוד, כדאי להפסיק לתמלל את האייקידו, ולפתח קשב תנועתי שמאפשר ללגוף ללמוד, לטעות, לתהות ולגלות. לכן אני מעודד את המתאמנים הוותיקים אצלנו להבין את משמעות הפתגם ״המילים שלא נאמרות הן פרחים״.

השקט בדוג׳ו מאפשר גם לשים לב להרגלים שלנו. למשל, יש מתאמנים שנוהגים להניח את הסנדלים או הנעליים שלהם בשקט על הארץ, ויש שמשליכים אותם מגבוה בהשמיעם קול חבטה מהדהד. אנחנו לומדים להתארגן לקראת השיעור בשקט, בזריזות, בנקיון ובסדר.

הדוג׳ו הוא מקום שקט. הטלפונים הניידים מכובים, השיח חרישי, התנועות האייקידואיות מתמזגות בהרמוניה, ואצלנו במיוחד, מנסים שגם הנפילות והגילגולים יהיו שקטים ככל האפשר.

בלב ליבו של השקט, מתגלים דברים נפלאים.

חוֹשֵׂ֣ךְ אֲ֭מָרָיו יוֹדֵ֣עַ דָּ֑עַת
 יְקַר־ר֗֝וּחַ אִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה
     משלי יז כז
פרחים בציור של גוסטב קלימט


יום רביעי, 1 באוגוסט 2018

אהבה קטנה שהופכת לאהבה גדולה

נָאוֹאֶה קָנֶצוּגוּ 直江 兼続 1559-1620

סמוראי עם אהבה מעל לראשו
נָאוֹאֶה קָנֶצוּגוּ השתתף כסָמוּרָאִי רב דרג בחמש מלחמות קשות לפני כארבע-מאות שנה. על הקסדה שלו התנוססה המילה ״אהבה״. הקָנְגִ׳י המוזהב והגדול 愛 שמבוטא ביפנית ״אָיי״, הוא הקָנְגִ׳י הראשון בשם של האל אָייזֶנְמְיוֹאוֹ 愛染明王.

קסדת הסמוראי (קָבּוּטוֹ) עם המילה ״אהבה״ 愛 של נָאוֹאֶה קָנֶצוּגוּ


מאהבה קטנה לאהבה גדולה
על פי האמונה, האל אָייזֶנְמְיוֹאוֹ לא התכחש לתאווה ולאהבה. הוא הציע, שבמקום להתגבר על הצורך לאהוב ולחשוק, שנחשבו בעיניו כאהבה קטנה, אפשר לתעל אותו להארה רוחנית ולחמלה כלפי כל הטבע החי - מה שמוגדר על ידו כאהבה גדולה.
כך, במקום להתנזר ולהדחיק את הרגש, הוא הציע להעצימו מאהבה קטנה לאהבה גדולה. לאהבה רוחנית חובקת עולם.

ברוח חכמת אלים זו, נָאוֹאֶה הסמוראי הציג את המילה אהבה באופן בולט מעליו על הקסדה המפוארת שלו. אפשר לדמיין את הפתעת אוייביו כשראו את המילה אהבה מתנוססת מעל לקסדתו.

נָאוֹאֶה נודע גם כמדינאי ואסטרטג מהמבריקים של תקופתו. הוא היה מהיועצים החשובים ובחר לרוב למצוא פתרון שאינו כרוך בהרג ובפגיעה. ייתכן שהמילה ״אהבה״ על הקסדה שלו, סייעה לו לעיתים אפילו בשדה הקרב.

השריון שלו נשמר בשלמותו במקדש אוּאֶסוּגִי שבמחוז יָאמָאגָאטָה.

שריון הסמוראי (יוֹרוֹאִי) של נָאוֹאֶה קָנֶצוּגוּ


האל אָייזֶנְמְיוֹאוֹ 愛染明王
מקור התמונה:
http://www.wikiwand.com/zh-hk/%E6%84%9B%E6%9F%93%E6%98%8E%E7%8E%8B

יום חמישי, 12 ביולי 2018

דיבור

הנושא השבוע בדוג׳ו שלנו הוא דיבור.
הפילוסוף מישל דה מונטן בן המאה ה-16 אמר את שאני מזדהה עימו, נופל בו, נעזר בו ומצליח בכל פעם מחדש להיות מופתע ממנו - למרות שהוא מובן מאליו:
״מחציתו של הדיבור שייכת למי שמדבר, ומחציתו השנייה - למי ששומע״.
בשיעורים הקרובים עד סוף השבוע, ננסה לגשת לנושא משתי נקודות מבט; האחת, היא דיבור בהקשר של כללי האטיקט בדוג׳ו - מתי מותר לדבר, מתי יש להימנע מדיבור, על מה מדברים, כיצד...


ההיבט השני הוא ההשפעה של מילים על עצמנו, על הזולת ועל ההתמודדויות ואתגרי חיינו.




אחד השירים היפים שמשוחח יפה יפה עם הנושא השבועי שלנו, נכתב על ידי משה בן שאול (1930-2007) שהיה משורר, צייר, סופר, עיתונאי ועורך. משה נלחם במלחמת העצמאות והיה בפלמ״ח, ובהמשך, בשנות החמישים, הלך בעקבות ליבו האמנותי ללמוד בצרפת ציור תפאורות, איור ותולדות התיאטרון.
לאחר שחזר לארץ, פעל רבות לקידום השירה ומשוררים צעירים והותיר אחריו תרגומים רבים מצרפתית, איורים בספרים רבים, שירה ועוד. בן שאול זכה בפרס ראש הממשלה, בפרס אקו"ם, בפרס למדן, בפרס יציב, בפרס ברנשטיין, ובפרס זאב לספרות ילדים, על מפעל חיים. איש אשכולות.

ניקדתי וחשבתי שיתאים לצרף את מילות השיר היפה הזה לכאן...
שילווה את הלחן והקול הנהדרים של שלמה ארצי.
https://www.youtube.com/watch?v=TPURPi9itFQ



מה הן המילים / משה בן שאול

מָה הֵן הַמִּלִּים אִם לֹא שְׁתִיקָה
תָּמִיד נוֹסְעִים אִתָּן לְאֶרֶץ רְחוֹקָה
מִגְדָּל נוֹפֵל נוֹפֵל, הַגֶּשֶׁר הוּא חָבֵר
לְעוֹד גְּשָׁרִים - אוֹתָם אַתָּה עוֹבֵר לַשָּׁוְא

מָה הֵם הַגְּשָׁרִים אִם לֹא עַכְשָׁו
עַכְשָׁו וְעוֹד עַכְשָׁו
הוּא זְמָן, הוֹלֵךְ וְשָׁב
עַל עִקְבוֹתָיו

מַהוּ הַסִּפּוּר בְּיַלְקוּטְךָ
מְעַט מָחָר מְעַט הַיּוֹם, וְיַלְדּוּתְךָ
אֲנִי מַבִּיט, עָפָר וְיַהֲלוֹם
זֶה מִתְפּוֹרֵר, וְזֶה מַבְרִיק פִּתְאוֹם בָּאוֹר

מָה הֵן הַמִּלִּים - אִם לֹא לִזְכֹּר
אֶתְמוֹל וְעוֹד אֶתְמוֹל, הַזְּמָן שֶׁיַּעֲבֹר אִתְּךָ
תָּמִיד הוֹלֶכֶת לְפָנֶיךָ שְׁתִיקָתְךָ

יום ראשון, 1 ביולי 2018

מקטרת שלום

השבוע לצד תירגול אייקידו, הלימוד שלנו ימשיך ליסוד החמישי בסדרת חמשת היסודות, והוא ברזל. ברזל זקוק לכל ארבעת היסודות הקודמים: לעיבודו אנו זקוקים לאש, שצריכה חומר בערה - עץ, שזקוק למים כדי לגדול בו על האדמה שבתוכה גם חבוי הברזל.

       

האייקידו נלמד בבסיסו באופן מסודר, בתבניות ובהקפדה על לימוד אחיד של היסודות, אך בהמשך, לכל אחד יש את דרכו האישית לבטא את עצמו דרך האייקידו.

האייקידו האישי שלך, הוא כברזל שאפשר להפיק ממנו חרב מושחזת, תכשיטים ליופי, כלי עבודה, מחטים לריפוי ומחטים לתיקון, מראה מלוטשת ועוד...

בהתאם לגישה האישית של כל אחד, האייקידו יכול להיות כחרב חדה להגנה עצמית או להרתעה מפני תקיפה. הוא יכול להיעשות למקטרת שלום, לכלי ריפוי, לתיקון, להתפתחות אישית ורוחנית כרְאִי שמאפשר לנו התבוננות כנה על עצמנו ופנימה אל תוכנו, ועוד.

הכל לפי גישתך האישית. כברזל שניתן להפיק ממנו לפי הצרכים שלנו את שאנו זקוקים לו.

אך לפני כל אלה, נדרשת התכה של הברזל בחום גבוה וחישולו תחת פטיש וסדן. אלה הם האימונים וההתגברות על קשייהם.









יום שלישי, 15 במאי 2018

הַעֲצָמָה

גיא העביר השבוע שיעור מעולה בדוג׳ו שלנו; שיעור שעסק בעצמה ובמהירות. בנוסף לתירגול המהנה והמאתגר, גיא העשיר בהסבר מאיר עיניים אודות מהותה של עצמה ושל הַעֲצָמָה. את הרעיון של הַעֲצָמָה, גיא הציג כהדלקת נר בעזרת נר אחר, והזכיר לנו שהנר שמעביר את הלהבה לאחר, לא מאבד מאורו. ייתרה מזאת, האור מסביב רק הולך וגדל.
כנאמר בבמדבר רבה, פרשה י"ג:
״הנר דולק וחברו אינו חסר״





יום שלישי, 6 בפברואר 2018

נצחון על עצמי - לדעת את עצמי

אָגָאטְסוּ - במשיחת מכחולו של מייסד האייקידו

אָגָאטְסוּ - נצחון על עצמי, הוא נושא שיעורי האייקידו שלנו השבוע. מייסד האייקידו שם בלב ליבה של אמנותו את מהות הביטוי שנהג ללמד ולכתוב לתלמידיו - מָאסָאקָטְסוּ אָגָאטְסוּ - נצחון נכון הוא נצחון על עצמך.

נצחון על עצמי הוא חלק ממהותו של הדוֹג׳וֹ. פירושו המילולי של המושג דוֹג׳וֹ, הוא המקום של הדרך - מקום בו מתאמנים בדרך. דרך שמובילה אותנו אל העמקה והתפתחות במישור אישי ופנימי, כמו גם חברתי וסביבתי. ביפן וגם מחוץ לה, מקובל לקוד קידה בכניסה אל הדוֹג׳וֹ - קידה של הדרת כבוד והבעת מחוייבות כלפי הדרך שנלמדת בו.


דע את עצמך


בקידה הַכֵּנָה שלנו בכניסה אל הדוֹג׳וֹ, חשוב להזכר בדברים להם אנו מתחייבים, ושהדוג׳ו הוא מקום בו לא רק לומדים תנועות וטכניקות, אלא מתאמנים גם על התגברות על חולשות ועורכים היכרות נאמנה עם התכונות שלנו. אפשר לומר בפשטות, שהדוג׳ו מציב בפנינו מראה ישירה וצלולה אל האופי שלנו ואל האישיות שלנו על צדדיה הדורשים עבודה עצמית ושיפור. כדאי עם זאת לזכור, ששיפור עצמי ונצחון על עצמי, יכולים להגיע רק עם מודעות עצמית. עלינו לדעת את עצמנו.

דוֹג׳וֹ הוא מקום, בו מנסים להתגבר על קשיים ועל הנטייה שלנו להצטדק, להתפנק, להתעצל ולוותר לעצמנו. האתגר שלנו, הוא לעשות מאמץ, ולעיתים לגלות ממש תעצומות נפש שמסייעות לנו לשמור על תירגול עירני ועל סבר פנים גם כאשר יש קושי, כשמעצבנים אותנו, גם כשכואב, כשפוגעים בנו, כשעייפים, רעבים, טרודים, מבולבלים, ועוד...

השהות בדוג׳ו היא ההזדמנות שלנו לבדוק את גבולות הסיבולת הגופנית והנפשית שלנו בסביבה בטוחה ומודעת לאתגרים, תחת הנחיית מורה וסיוע הוותיקים מאיתנו.

נצחון על עצמנו בזמן התירגול, הוא גם התגברות על דחפים טבעיים. דוגמאות לדחפים יש הרבה, ודוגמאות להם יכולות להיות: הנטייה להעיר, להביע שיפוטיות, לתקן, להתנגד, ללמד, להתחכם, להיות הצודק, לדבר... 

נצחון על עצמנו במהותו הבסיסית ביותר בזמן השיעור, הוא פשוט להתאמן בנֹעַם, תוך מילוי נאמן מהתחלה ועד הסוף, של תפקידנו כאוּקֶה (התוקף שעליו מבוצעת הטכניקה) וכטוֹרִי (מי שמבצע את הטכניקה).


הכל במתינות


כשמתאמנים עם תלמיד מתחיל, נצחון על עצמנו - אָגָאטְסוּ - הוא ללמד במידתיות, וככל האפשר לתת לשותף שלנו לתירגול, לטעות ולגלות את הדרך בעצמו מבלי להתערב לו ייתר על המידה בתהליך הלימוד.



חיים גורי המשורר הדגול שהלך לעולמו בשבוע שעבר, כתב בצורה מיוחדת על חבריו לדרך, ואני חושב שבמילותיו יש ביטוי נהדר של הרעיון של נצחון על עצמנו. הנה קטע משיר שנקרא ״היו לי חברים״.
לשיר המלא הקלק/י כאן.


...וכן היו לי חברים חרשים
כאשר ביקשו מתנדב אחד
באו עשרה כי לא שמעו היטב
וכאשר אמרו להם לשוב
נשארו ליד אהל המטה כמו אוריה

רבים מחברי היו שקרנים
כאשר שאלת אותם אם הם מרגישים טוב
או חסר להם משהו
היו אומרים - מאה אחוז
והיו להם עינים אדומות וזקן בן שבועיים
ובקושי יכלו לזוז

היו לי חברים אל כימאים
שהצליחו להפוך מים ליין
ודרך לזמר
ועייפות לברזל
ונעורים לפצע פתוח
היו לי חברים משוגעים
אנשי רוח

היו לי חברים עשירים
שכל הארץ היתה ביתם
והם לנו בכרמי זית או בבתי אריזה שכוחים
או במערות עשן - או על פני רכסים שטופי רוח
כמו במיטתם
שידעו כמו יעקב לחלום חלומות היוצאים מדעתם
היו לי חברים...




יום שלישי, 30 בינואר 2018

החוויה הבסיסית





השבוע, שיעורי האייקידו שלנו מנסים לבדוק עד כמה אנו מודעים להשפעתנו על מה שנקרא ״החווייה הבסיסית״. החוויה הבסיסית, היא רגש שעולה ונותר לאחר מפגש, התכתבות, שיחה ותקשורת. מהו הדבר הזה שנותר? האם נעים לי לִשְׁרוֹת באוירה שנוצרה?

כשכותבים שיר, מציירים ציור, נושאים הרצאה, חשובה החוויה הבסיסית ושימת הלב לרגש שנותר בלב הנמען.

לאחר תירגול עם מישהו, איזו תחושה נותרת בליבו? מה הותרנו אצלו? מהי החוויה הבסיסית שנותרה אחרי שלימדנו והעברנו שיעור?


ודוגמה מהבית: התכוננתי לשיחה חשובה עם הבן שלי. דיברנו הייטב על כל הנושאים והמסר עבר, אבל מה עם הרגש? איזה תחושה השאירה השיחה בלב שלו ושלי?


האם אנו יכולים להעביר רגש נעים אפילו דרך פתק רשימת קניות שמשאירים על השולחן ליקירנו או יקירתנו לקנות בדרך הביתה מהעבודה?





נתאמן השבוע תוך הפניית הלב אל החוויה הבסיסית, ובינתיים, הנה רגע פּוֹאֵטִי נהדר שנוגע בנושא. ״נשאר רגש״ של המשוררת רחל חלפי, בליווי וידאו אמנותי, כשרוני ושמעניק חוויה בסיסית נעימה מאוד. 



נשאר רגש - רחל חלפי
נִשְׁאָר מַעְיַן הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר מַגַּע הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר מַגְנֵט הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר הַדָּבָר הַזֶּה רֶגֶשׁ הַזּוֹרֵק מֵעָלָיו אֶת הַמִּלָּה "רֶגֶשׁ"
אֲבָל הוּא שָׁב מִסְתַּכֵּל עַל סְבִיבוֹתָיו
רוֹאֶה עַצְמוֹ עָרוּם קַר
וְעוֹטֶה שׁוּב אֶת הַמִּלָּה עָלָיו
נִשְׁאָר גּוּף הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר חַם הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר נֶפַח הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר כֹּבֶד הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר קַלּוּת הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר הָרֶגֶשׁ הַקָּטָן הֶעָדִין שֶׁבּוֹעֵט
בַּמִּלָּה הַגְּדוֹלָה "רֶגֶשׁ"
וְהִיא שָׁבָה עַל אַרְבַּע אֵלָיו
נִשְׁאָר רֶטֶט הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר קוֹל הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר הַתֶּדֶר שֶׁל הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר מִלּוּי הָרֶגֶשׁ
מִתְאַדֶּה מִלּוּי הָרֶגֶשׁ
זוֹרֵם לַיָּם הָרֶגֶשׁ
חוֹזֵר הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר הָרֶגֶשׁ
הוֹלֵךְ וְקָטֵן הָרֶגֶשׁ
נִשְׁאָר קְצָת
וְכָל קְלִפּוֹתָיו
שֶׁזֶּה אֲנִי