יום שבת, 28 בנובמבר 2020

מסעו של טוֹקוּסָאן

סיפור זן בן למעלה מאלף שנה שאני אוהב במיוחד:

עוד בטרם נעשה לאחד הגדולים בזֶן בודהיזם, ולפני שזכה להארה רוחנית, עשה את דרכו נזיר הזן טוֹקוּסָאן בהרים במסע ארוך לאחד המנזרים. הוא היה רעב, צמא ועייף, ועיניו אורו כשמצא בית תה קטן בו הוא ביקש תה ומאכל צנוע לסעוד את נפשו.

בעלת בית התה, שהבינה שהוא בקיא בפסוקי סוּטְרָת היהלום אמרה לו: יש לי שאלה. אם תשיב לי עליה, אכבדך בחינם. אם לא, עליך להמשיך בדרכך כשאתה רעב.

טוֹקוּסָאן הסכים מייד לאתגר, ובעלת בית התה שאלה:

בפסוקי סוּטְרָת היהלום כתוב: ״אין ממש בנפש העבר, אין ממש בנפש ההווה, ואין ממש בנפש העתיד.״ אם כן, איזה נפש אתה מבקש לסעוד?

לטוֹקוּסָאן לא היתה תשובה, והוא נאלץ להמשיך במסעו כשהוא צמא ורעב.



for image source: click here


יום שבת, 21 בנובמבר 2020

היכרות עם אמנות האָייקִידוֹ


אָייקִידוֹ לנשים ולגברים בכל גיל

שיעורי היכרות


האייקידו מתואר בדרכים רבות: אמנות השלום, מדיטצייה בתנועה, הגנה הדדית ועוד ועוד. ההגדרה האמיתית עם זאת, היא אישית ובהתאם לחוויה ולהגשמה האישית של כל אחת ואחד.

אמנות האייקידו היא אמנות אי-לחימה. הלימוד נועד לרכישת תנועתיות הרמונית והתמודדות שוחרת שלום עם עימותים וקשיים. התירגול נעשה בשיתוף פעולה ובעזרה הדדית. באייקידו אין ״קרבות ותחרויות״. שכן היא אמנות לחימה שונה מאוד מאמנויות הלחימה בהן ״הולכים מכות״... 
הלימוד מפגיש אותנו עם פילוסופיה מעשית שנלמדת דרך תירגול גופני.

אם זה מסקרן ומעניין אותך, אפשר בשמחה להגיע לשיעורי היכרות ללא תשלום. החל מה-1 בדצמבר, אפשר יהיה להגיע לשיעורי היכרות ולעשות את צעדיך הראשונים באמנות האייקידו.

בתקופת הלימוד הראשונה מומלץ להגיע פעמיים בשבוע - אפשר לבחור באופן גמיש וחופשי את ימי השבוע המתאימים לך ביותר:
ימים ראשון עד חמישי בשעה 20:30 עד 21:45.
ימי שישי בשעה 16:30 עד 17:45.

שניים-שלושה השיעורים הראשונים הם ללא תשלום. גם לאחר מכן, אין התחייבות מראש אלא כל חודש בפני עצמו.

לפרטים נוספים ולכל שאלה שהיא, אפשר לכתוב בכל שעות היממה בווצאפ או באימייל.


או להתקשר (בשעות רגילות 😊): 0523-302386

השיעורים מתקיימים באולם הספורט של בית ספר ויצמן (רחוב מרשוב 3 רחובות). חנייה חופשית ברחוב ובמגרש החנייה של צוות בית הספר.

בברכה,

זאב ארליך


קצת על עצמי:
נולדתי ברחובות (1968). התחלתי את דרכי באמנויות הלחימה בגיל 16. מספר שנים לאחר השירות הצבאי, נסעתי ליפן להגשים חלום שליווה אותי מתחילת הדרך - להתנסות ולאמץ את דרכי ההוראה של המורים היפניים, ובד בבד, ללמוד אייקידו, תרבות, שפה, ואת אמנויות יפן. לאחר כשבע שנות לימוד וחיים מאושרים בקיוטו שביפן, חזרתי עם רעייתי מִיהוֹ (אמנית ומורה ליפנית) לישראל, כדי להקים כאן בית, משפחה ודוֹג'וֹ (מקום לימוד). בהנחיית מוריי, פתחתי ברחובות בית ספר לאייקידו, אשר בו מתאמנים כיום כבר למעלה מעשרים שנה נשים וגברים בכל גיל. מאז חזרתי לישראל, אני ממשיך לנסוע ללמוד אצל מורי ביפן מדי שנה למשך חודש. לעיתים תלמידים מצטרפים לנסיעות אימונים אלו, ולסדנאות אייקידו של המורה באירופה. לצד הדרכה, אני מעביר את זמני בלימוד, קריאה וכתיבה אודות תרבות יפן והאייקידו. ה"אני מאמין" שלי, הוא שתפקידו של מורה, הוא לעודד אותך למצוא את חלומך ויעודך, ולסייע בידך ליצור את הכלים שיאפשרו לך הגשמה עצמית.

יום שלישי, 17 בנובמבר 2020

להגביה את התלמידים

בשבוע שעבר בימים בהם הייתי עם המשפחה בין שוניות האלמוגים של אילת, לימדו במקומי מתאמנים וותיקים מאוד שלומדים בדוֹג׳וֹ שלנו כבר למעלה מעשרים שנה. כששמעתי מהתלמידים, שהשיעורים היו מעולים, שאלתי - נכון שהם מלמדים בצורה שונה? האוירה אחרת, התנועות שונות, הגישה שונה. זהו אחד הדברים החשובים לי ביותר בדוג׳ו - שתתגשם אצל המתאמנות והמתאמנים התפתחות אישית והגשמה עצמית ייחודית. אילו היו מספרים לי שהשיעורים היו נהדרים כי זה היה בדיוק כמו להשתתף בשיעור שלי, הייתי מתאכזב.
לשמחתי, כולם מתפתחים הן כמתאמנים והן כמורים בדרך עצמאית שמשקפת את הלך הרוח האישי של כל אחת ואחד.

לפני שנים רבות, הגיע אדם מבוגר לצפות בשיעור בו לימדתי. הוא היה בעל נסיון באמנויות לחימה אחרות, ושקל להצטרף לאייקידו. בסיום השיעור הוא ניגש אלי ואמר לי: ״היה לי מעניין מאוד לצפות, אבל יש כאן בעיה. אתה מראה משהו, ואז החגורות השחורות עושים דברים אחרים לגמרי. הלב שלי זרח משמחה באותו רגע. זו היתה מחמאה נפלאה. אגב, הוא לא הצטרף.

חברה טובה לאייקידו אמרה לי פעם: ״המורה שלי דורש מאיתנו להיות בדיוק כמוהו. אבל אין בזה שום הגיון. אני לא רוצה להיות העתק מוקטן של המורה שלי. אני רוצה להיות big me.״
לזה בדיוק אני מייחל. באמנות, ובאמת כמעט בכל אמנות שהיא, בשלב מסויים מגיע שלב ההתפתחות האישית והייחודית.

כשמייסד האייקידו לימד פעם טכניקה מסויימת, אחד התלמידים שאל אותו: ״כתשובה לאותה שאלה, לתלמיד אחד הסברת דבר אחד, ולי אתה מסביר דבר אחרי לגמרי.״ מייסד האייקידו הביט בו ואמר: ״זה מובן מאליו. אתה בנאדם אחר. כל אחד הוא שונה ונמצא בשלב לימוד אחר. לכן הטכניקה שונה, ולכן גם ההסבר שונה.

המורה הראשון שלי  - קוֹיָאמָה סֶנְסֶיי ישב לידי פעם ברכבת התחתית של קיוטו ופתאום צייר באויר מסגרת גדולה ואמר לי - ״עליך לבנות מסגרת לימוד ייחודית לכל תלמיד ותלמיד.״ לאחר מכן, הוא הרים את המסגרת הדמיונית והגביה אותה עד שהיתה גבוהה ממנו ואמר לי - ״ועליך לשאוף לכך שתלמידך יתעלו מעליך״.  זה היה אחד השיעורים החשובים ביותר שקיבלתי ממנו ואני אזכור אותו כל חיי. 


מייסד האייקידו מלמד 1965



יום שני, 16 בנובמבר 2020

שבו ואל תעשו

שִׁימָמוֹטוֹ סֶנְסֶיי בישיבת סֶייזָה

במסורת הבודהיסטית, גם לאי־עשייה יש ערך רב. אימרת זֶן ידועה ועתיקה אומרת זאת כה יפה:

שְׁבוּ בְּשֶׁקֶט
בְּלִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר

הָאָבִיב יַגִּיעַ
הָעֲשָׂבִים יִצְמְחוּ מֵאֲלֵיהֶם

兀然無事坐 春来草自生
תרגום לעברית - זאב ארליך ®2020

לפני מספר שנים, השתתפתי ביפן בשיעור אייקידו לילדים בהדרכת הבן של המורה שלנו. טָאמָאיוּקִי סֶנְסֶיי הוא פחות או יותר בן גילי, והוא מורה נפלא בפני עצמו. האייקידו שלו תמיד ממלא את הלב שלי בתחושת השתאות עמוקה. במהלך השיעור, היו כמה ילדים שפיזזו וזזו בזמן שישבו לקבל הסבר.

טָאמָאיוּקִי סֶנְסֶיי הדגים להם ישיבה יפהפיה בסֶייזָה, והסביר להם כל כך יפה:
כשאתם יושבים, אל תנסו להתבלט בתנועה או בדיבורים. נסו ששקט הישיבה שלכם יהדהד בכל הדוֹג׳וֹ.
בבת אחת האוירה השתנתה, ובאולם האימונים השתררה תחושה מלאת עֹצמה רגועה. הישיבה השקטה יוצרת רוגע עצמתי שמשקף ומגשים את רוח האייקידו.

לכן כל כך חשוב לשבת בעת קבלת הסבר. מתאמנים חדשים לעיתים חושבים שמיותר לשבת כשצופים בהדגמה או הסבר, ונשארים לעמוד. כדאי לזכור שהמאמץ מתגמל. עם ההסתגלות והפיכת הישיבה בסֶייזָה להרגל, יתגלו לך עוד ועוד מסגולותיה היחודיות.


למילה ״סֶייזָה״ שני פירושים מילוליים; האחד - הנפוץ, הוא ״ישיבה רשמית/נכונה״.

קיימת אפשרות פחות ידועה לכתוב את מילה סייזה. אותה אני אוהב במיוחד ומזדהה עימה: ישיבה שקטה.

צורת הכתיבה הנפוצה: 正座

正 - סיי - נכון/רשמי

座 - זה - ישיבה

צורת הכתיבה הפחות נפוצה: 静坐

静 - סיי - שקט

座 - זה - ישיבה




יום ראשון, 15 בנובמבר 2020

חמישה סוגי שקט

בשנת 2007, ביקרתי ברובע Little Tokyo שבעיר הגדולה לוס אנג׳לס, כדי להשתתף בסמינר בדוֹג׳וֹ של פוּרוּיָה סֶנְסֶיי עליו השלום. בזמן שהתאמנו, הבחנתי שתלויה במקום גבוה קליגרפיה של הביטוי: שׁוּסֶיי 習静 - דממת אימון.



לתרבות היפנית חיבה רבה לשקט. בחיי היום־יום, הדבר בולט במיוחד בעת נסיעה בקרונות צפופי הנוסעים של הרכבת התחתית בטוקיו ובערים גדולות אחרות. דממה מרשימה. השקט בא גם לידי ביטוי ביצירות אמנות, תכנון גינות, עיצוב פנים, אסתטיקה קולינרית, בישול, נגינה, ועוד.

גם באייקידו, השאיפה היא לתרגל בשקט. במהלך שיעור טוב במיוחד, שומעים כמעט אך ורק את איוושת תנועות הגוף של המתאמנות והמתאמנים. תפקיד השקט באימון, הוא להפחית את הנטיה ללמידה שכלתנית, ולאפשר הבנה אינטואיטיבית ואת פיתוח תבונת הגוף.

חשוב לי מאוד, שכללי הדוג׳ו ימולאו בכיף ומהבנת התועלת שבהם. הבנת ערך ומעלות השקט, יכולה להשפיע על ההתקדמות שלנו באופן מהותי.

חמישה סוגי שקט:
הכי פחות רצוי: כאשר זוג מתאמנים עומד ומדבר באמצע השיעור.

קצת פחות רצוי: דיבורים תוך כדי תנועה ותירגול.

כדאי להימנע: דיבורים מועטים ותיקונים הדדיים.

מומלץ מאוד: להתאמן בלי לדבר כלל. לאפשר לשקט להגשים את מעלותיו.

כדאי להימנע: שתקנות מוגזמת - רצוי להפעיל שיקול דעת בריא ולומר בקצרה משהו אם ממש מרגישים שחייבים לעשות זאת. במקרה כזה, חשוב לעשות זאת בקול שקט ככל האפשר.


習静
שׁוּסֶיי
מילים מלמדות אותנו הרבה, אבל לעיתים, דווקא השקט הוא המורה הטוב ביותר


כחמש דקות לפני ששיעור האייקידו מתחיל, כדאי התיישב, להרגיע את הגוף ואת הנפש ולקבל את השיעור בדממה. אל תוך השקט המיוחד הזה, יימזגו תכני ותובנות השיעור.


בהצלחה 🦉


לסיום - שיר אנגלי ידוע וישן מאת מחבר/ת אלמוני/ת:


There was an owl who lived in an oak
The more he heard, the less he spoke
The less he spoke, the more he heard
Why can't we all be like that bird















יום חמישי, 19 במרץ 2020

קוֹקוֹרוֹ מאת ניני בן שושן



קוֹקוֹרוֹ
מאת ניני בן שושן

מאמר נפלא של ניני שהוגש לקראת מבחן לדאן 3 (הדרגה השלישית בחגורה השחורה) באייקידו. פורסם היום בדמעת געגועים, במלאת שלושים ימים ללכתו של ניני לעולם שכולו טוב.

פירוש המילה היפנית קוֹקוֹרוֹ 心 הוא לב. בעולם האייקידו, יש מגוון דוגמאות לאופן בו קוֹקוֹרוֹ בא לידי ביטוי: תשומת לב, לב העניין, לשים את הלב על השולחן, ועוד.

כשאני שם את הלב שלי על השולחן, אני נותן את כל כולי למען משהו ולמען הזולת.

כשאני מעניק תשומת לב, אני נותן את דעתי לפרטים הקטנים ביותר סביבי, ולוקח בחשבון את הצרכים של הסביבה ושל הסובבים אותי.

בהתייחסות ל״לב העניין״, מתאפשר לי להעניק את עצמי ומעצמי.

המשותף לכל אלה, הוא התודעה העצמית שמרחיבה אותי ואת כל חיי. הביטוי ״בכל לבבך ובכל מאודך״ הוא האופן בו צריך להתייחס לאייקידו.



קוקורו 心 לב
הקוֹקוֹרוֹ שלנו
ההכנה לאימון מתחילה עוד מהבית. אני מתגלח ומתקלח כדי להדיף ריח טוב, גוזז ציפורניים כדי לא לפצוע את חבריי, ומגיע לשיעור כשהגוף שלי מוכן לקראתו.

בכניסה אל הדוֹג'וֹ (היכל האימונים) אני קד קידה מלאה כלפי המקום ממנו אני שואב למידה וערכים, מסורת ותרבות שונה מסביבתי הטבעית.

כשאני עולה על הטטאמי, אני קד קידה מלאה לכיוונו של אוֹ-סֶנְסֶיי. לאחר מכן אני בודק האם יש צורך לסייע באירגון הדוג׳ו ונקיונו, והאם מישהו צריך את עזרתי בכל דבר שהוא. אני מחליף בשקט ובזריזות לבגדי אימון, ויוצא מהמלתחה אל מזרן האימונים.

לפני שהשיעור מתחיל, יש זמן חופשי בו אני מנסה להספיק להתאמן מעט או להתחמם, ועוזר בכל דבר שנדרש למתאמנים חדשים שצריך הכוונה.

דברים אלה אני עושה באהבה גדולה ומתוך תחושת כבוד גדול למקום שנקרא דוֹג'וֹ.

אוּקֶה וטוֹרִי

באייקידו, האימון הוא לרוב זוגי. בני הזוג נקראים אוּקֶה וטוֹרִי; טוֹרִי הוא המתגונן - זה שמבצע את הטכניקה. אוּקֶה הוא התוקף – זה שעליו מבוצעת הטכניקה.

קוֹקוֹרוֹ מנקודת מבטו של האוּקֶה

ראשית פעולתו של האוקה היא התקפה. על ההתקפה להיות כנה, עם כל הלב, חדה, ברורה, מהירה ומדוייקת. לאחר שהטורי – המתגונן, מתחיל בפעולת התגובה להתקפה, על האוקה להיות קשוב ותנועתי ולסמוך על הטורי בלב שלם. על האוקה לעקוב ולזרום בצורה כנה והגיונית בהתאם לפעולתו של הטורי.

קוֹקוֹרוֹ מנקודת מבטו של הטוֹרִי

על הטורי לשמור בלב ובנפש על שלומו של האוקה ולהובילו למקום מבטחים שלא ייפגע. על הטורי לקבל להזמין ולשלב את האוקה בתוך הטכניקה, ולהבין שברוח ובמהלך השיעור, האוקה לא מנסה לפגוע לרעה בכוונה תחילה בטורי, אלא מנסה בהרמוניה מלאה ליצור עימו משהו משותף. על הטורי להיות קשוב להתקפה של האוקה ואם במקרה האוקה מתנגד לטכניקה אז לא לנסות לכפות אותה עליו בכח, אלא לנסות בחכמה למצוא דרך להשלים את הטכניקה או לשנותה. גם האוקה וגם הטורי צריכים להיות רגועים ונינוחים ובארשת פנים רגועה ונעימה. כל זה על מנת לאפשר אימון מהנה, ענייני, מפרה ומפתח.


חשוב לזכור שבתירגול הזוגי באייקידו, אנו נפגשים כדי ליצור משהו ביחד - לא אחד נגד השני אלא אחד עם השני.




באייקידו אנחנו מתאמנים מתוך אהבה והרמוניה מלאים. אם לא נעשה דברים מתוך אהבה מלאה, לא נוכל ליצור ולהפיק מעצמנו את המירב. קוֹקוֹרוֹ מגיע מתוך אהבה ללא תנאי לאייקידו ולכל שסובב את האמנות הנפלאה הזו.

דברים אלה שנכתבו כאן, מתפתחים אחרי הרבה שנים של אימונים. בדוֹג'וֹ שלנו, אנחנו מנסים לשים דגש על נקודות אלה כבר מהימים הראשונים שלנו בתור מתאמני אייקידו, ואני בטוח שעם השנים, גם האוקה וגם הטורי שבתוכנו משתפרים ללא היכר גם בתור בני אדם בחיי היום־יום.

זוהי בעצם מטרתנו - לא רק לשפר את עצמנו כיחידים, אלא כקהילה או ככלל, ליצור עולם בו אנשים חושבים על הסביבה שהם חיים בה ולא רק על עצמם.

בחיים שלי עצמם, אני מנסה ליישם הרעיונות המתוארים כאן. במשפחתי הצנועה יש רגעים בהם אני מצליח ויש רגעים שלא. ככל האפשר, אני מנסה להסתכל על טיב וטוב החיים עצמם. להסתכל כך בתור אדם שעבר לא מעט רגעים שהיו כרוכים בכאב יאוש וחוסר תקווה. משפחתי וקהילת האייקידו שאני נמצא בה, עוטפת אותי ונותנת לי הרבה כח ותקוה.

אני משתדל בכל יכלתי, שעקרונות האייקידו ישפיעו על חיי היום־יום שלי. גם בעבודתי כנהג אוטובוס - להיות קשוב לאנשים אותם אני משרת. לנסות לחשוב ולהביט ממקום של נוסע האוטובוס ופחות ממקומו של הנהג.

זוהי מהות הקוֹקוֹרוֹ עבורי, הימצאות במקום בו אני פועל עם הלב, ונסיון תמידי להשתפר.

יום שבת, 22 בפברואר 2020

דיבורים בדוג׳ו - מאת ניני בן שושן


נכתב והוגש בינואר 2015 כעבודה לקראת דאן 2 באייקידו.




באחת מסדנאות הקיץ, התארחה בדוֹג'וֹ שלנו אשתו של שִׁימָמוֹטוֹ סֶנְסֶיי - מָאמָא סָאן, ואמרה משפט שחקוק בזכרוני:

"כשאוכלים לאט ובשקט, אפילו גרגר אורז, שמים לב לטעמים הקטנים והמיוחדים שבאוכל"

משפט זה מתמצת ברובו את מהות הדינמיקה והדיבורים אשר סובבים את הדוג'ו. כולנו מגיעים אל הדוג'ו בהתלהבות להתאמן, לרוב אחרי יום עבודה ופעילות מרובה. אך כאשר אנחנו נכנסים אל הדוג'ו, צריך להתנהג לפי האטיקט המקובל; יש להתחיל להתרכז באימון ובכל מה שסובב אותו. השקט מתחילת האימון והרוגע של האימון הם הדברים ששבו את ליבי כאשר החלטתי להצטרף אל הדוגו ובאתי קודם כל כדי לצפות בשיעור אייקידו אחד.

כמובן שיש את שיחות החולין בחדר ההלבשה, אך כל זה אמור להסתיים עד שמתחיל האימון. השיחה בין החברים צריכה להשאר ברוח חיובית ורצוי מאוד להישמר מלהיגרר לדיבורים שיכולים לגרור לוויכוח. לא נעים וגם לא רצוי לעלות לטאטאמי אחרי ויכוח בחדר ההלבשה. טון הדיבור בחדר ההלבשה צריך להיות רגוע ושקט כי יכול להיות שישנם כבר מתאמנים על הטאטאמי ואנחנו לא רוצים להפריע להם באימון ובריכוז שבו הם נמצאים. רצוי מאוד להימנע מדברי רכילות על מתאמנים אחרים. דברים אלה נגררים לטאטאמי והאימון הופך לתחרותי ולא סימפטי, הדברים יוצאים משליטה, וזו לא מטרת האימון באייקידו שלשמו התכנסנו.

שתיים-שלוש דקות לפני כל תחילת השיעור נהוג לשבת בשקט ולהרגיע את הגוף והנפש על ידי נשימת בטן בעיניים עצומות. טכניקה זו נקראת מוֹקוּסוֹ, והיא מרגיעה אותנו ואוספת אותנו אל השקט שלפני תחילת האימון. אנו רוצים להתרכז בהנחיות המורה, ולכן חייב לשרור שקט מוחלט בזמן האימון וקבלת הסברים. למורה יש את היכולת להעביר את התכנים והמסרים בעזרת הסבר מילולי וגם הסבר פיזי, לכן חשוב לעקוב אחרי דברים אלו ולהיות מרוכזים.

כל דיבור של מישהו מהמתאמנים או הערה כלשהיא יכולה להוציא מריכוז ולגרום לאיבוד רצף ההסבר ותנועות הטכניקה. כשמתאמנים בזוגות ועולה שאלה על ידי בן הזוג, ישנן כמה אפשרויות הסבר:

1. להאט מעט את קצב התירגול ולהדגיש את התנועות, ואז תת לו לנסות על ידי ביצוע הטכניקה שוב ושוב.
2. לתת הסבר במלל שקט ומועט ככל האפשר - כיצד לבצע את הטכניקה.
3. להראות להסביר ולספר ואף לתת דוגמאות מהעבר איך ביצעו את הטכניקה בעזרת כלי הנשק.

השאיפה שלנו היא להפחית ככל האפשר את הדיבור, מכיוון שהדיבור מוציא אותנו מהריכוז. הדרך הטובה ביותר עבורי ללמד וללמוד, היא בעזרת הסבר פיזי והדגמה, וכך אני מנסה להעביר את עקרונות האייקידו לתלמידים מתחילים. כשאנו מדברים בהסבר אנו מרוכזים במה שאנחנו אומרים ותשומת הלב שלנו אינה שלמה. כאשר מלמדים אייקידו, רצוי שבזמן ההסבר, נחזור על שמות הטכניקות ועל מושגים ושמות של תנועות בשפה היפנית. יש לזה תועלת רבה לתרגול במשך שנות האייקידו שלנו. השקט אמנם חשוב ונחוץ לנו באייקידו, אבל חשוב גם לדעת שישנם מקרים בהם יש הפר אותו: בזמן תירגול זוגי, חובה עלינו להעיר ולומר בכל מצב בו מרגישים כאב מוגזם או סכנה, או אם מבחינים בהפרה של כללי בטיחות.

אנחנו נאלצים לפעמים להפר את שקט הלימוד, כאשר מגיעים אל הדוג'ו מתאמנים שבאים מחו"ל או ששפת המקום זרה להם. גם להם חייבים לתת הסבר ולתרגם תוך כדי האימון. בדוג׳ו בכל מקרה נהוג לדבר ככל האפשר בשקט, ובוודאי שלא לצעוק. מקובל לומר מילת סליחה בכל מצב לא נעים אליו נקלענו במהלך האימון.

בתקשורת לא מילולית, חיוך הוא דבר רצוי במהלך האימון כי הוא נותן הרגשה של נינוחות, מדי פעם אפשר לומר מילה טובה או חיזוק על דבר חיובי שבן הזוג שלנו עושה.

לסיכום, הדיבור באייקידו הוא למטרת לימוד והסבר, כך אנחנו מפיקים את המרב מהאייקידו שלנו. עם השנים אנחנו שמים לב שהדיבור במהלך האימון מפריע לשטף שלו.


מאת ניני בן שושן