יום שבת, 24 בספטמבר 2016

טכניקות מתנה, וממתקים מחו״ל お土産技

לסדנאות האייקידו של מָאסָאטָאקֶה פוּגִ׳יטָה סֶנְסֶיי עליו השלום לפני כעשר שנים נהגו להצטרף תלמידיו הוותיקים מיפן. זו היתה חבורה נהדרת של אנשים מלאי שמחת חיים ושמחת אייקידו, והקשר עם רובם נמשך עד היום. במהלך הסמינרים שלו כאן, נהגנו גם לטייל אל פינות חמד של ארצנו. אני לעיתים נזכר בחיוך ביוֹשִׁיאוֹקָה סאן,  שבביקורנו בים המלח, ניגש אל חנות המזכרות של בית המלון בו בילינו, בירר איזה הוא סוג סבון המינרלים המומלץ, ורוקן את כל המדף אל סלסלת הקניות שלו.

המחזה חזר על עצמו באי אָמֶלָנְד שבצפון הולנד, כשהוא רוקן את החנות הכפרית מצנצנות ריבת החמוציות המיוחדת שלהם. היפנים אוהבים לחזור מטיוליהם למקומות מרוחקים כשבאמתחתם מזכרות טעימות לא רק לבני המשפחה, אלא גם, ולעיתים אף יותר, לחברים בעבודה, בלימודים, בחוגים ובעוד במסגרות חברתיות. היפנים קוראים לזה אוֹמִיָאגֶה.


אוֹמִיָאגֶה מהאי אָמֶלָנְד (מקור)


נעים לראות שבדוג׳ו שלנו, יותר ויותר אנשים אוהבים ומבינים את מהות מנהג הבאת האומיאגה. יש לציין, שאומיאגה היא לרוב דבר מה צנוע ונחמד, וכדאי שלא להיגרר להוצאות כספיות גבוהות או להעלאת מופע קולינרי בינלאומי :-)


אוֹמִיָאגֶה מקְיוֹטוֹ (מקור)

כשנוסעים לטייל בארץ ובעולם, רוצים לעיתים לקחת הביתה מזכרת כלשהי. יש שישבו ויציירו את המקום בו ביקרו, יש שיצלמו, וכמובן, יש שיקנו כלי, פריט לבוש, קישוט או דבר מאכל שמאפיינים את המקום. חמי היפני נוהג לכתוב שירי הייקו במחברת השירה שלו כמזכרת ממקומות בהם ביקר. כל אלה הן מזכרות בעיקר לעצמנו. מנהג הבאת אומיאגה, נועד להבאת מזכרות שמיועדות לחברים.


אוֹמִיָאגֶה מאוּגִ׳י הסמוכה לקיוטו שמפורסמת בתה הירוק שלה (מקור)

בהיסטוריה היפנית, קיים תיעוד של מנהג האומיאגה כבר מלפני למעלה משש מאות שנה. באותם ימים, תנועת היפנים היתה מוגבלת מאוד, ולפשוטי העם כמו גם לאנשים רבי מעלה רבים, אסור היה סתם כך לטייל ברחבי המדינה. כאשר התאפשר למישהו לצאת ולבקר במקדש חשוב ומרוחק, היה לו חשוב לשתף בדרך כלשהי את חבריו ויקיריו שלא יכלו לבקר שם, וכך הופיעו מסביב למקדשים ידועים, דוכנים שבהם אמנים ואומנים מקומיים מכרו את מרכולתם המקומית, כמו גם מאכלים מיוחדים למקום. יש שאומרים, שהבאת אומיאגה מהמקדשים המרוחקים, היוותה גם הוכחה לעצם הביקור שם.

המילה אומיאגה מורכבת משני קָנְגִ׳י: 土産
産 תוצרת
土 מקום


אוֹמִיָאגֶה מהעיר קָמָאקוּרָה - עוגיות יונה (מקור)


לכל איזור ביפן יש את האומיאגה האופייני לו, ובתחנות רכבת גדולות, אפשר אפילו לקנות אומיאגה שמקורם במקומות שונים ביפן, למען אלה שבשל סיבות שונות ומשונות לא הביאו עימם אומיאגה לחברים.


אוֹמִיָאגֶה מעיר הבירה הראשונה של יפן - נָארָה (מקור)

בנוסף לרוחב הלב החברי, קיים היבט נוסף למנהג האומיאגה - היותו מעין מתנת פיוס והתנצלות לכל החברים שנאלצו לעבוד, להזיע ולעמול במקום זה שטייל לו להנאתו במקומות יפים. סליחה שהטרחתי אתכם. הנה, תהנו גם אתם, אני נהנתי, ועכשיו תורכם לטעום ולו גם מעט מהנאות הנסיעה שלי.

כשנסענו ליפן להתאמן באייקידו בקיוטו אצל קוֹיָאמָה סנסיי, הוא נהג לומר לנו שבמהלך הביקור אצלו, הוא יעניק לנו ״אוֹמִיָאגֶה ווָאזָה״ - טכניקות מזכרת. הוא ביקש שנלמד אותן הייטב ושניקח אותן איתנו לישראל למען החברים שלא יכלו לנסוע ליפן. כמה מרגש ויפה מצידו היה לומר ולעשות זאת.

מחמם את הלב לראות באיזה רוחב לב ושמחה, אנשים בדוג׳ו שלנו חוזרים מחו״ל ובאמתחתם משהו טעים להנאת כל המתאמנים. תודה רבה רבה לכולכם.


סָאסָאדָאנְגוֹ - אוֹמִיָאגֶה ממחוז נִיאִיגָאטָה (מקור)

יום רביעי, 14 בספטמבר 2016

בּוּגִ׳י אייקידו, בּוּגִ׳י זן  無事禅 無事合気道

המורה שלנו לאייקידו העניק לנו יצירת אמנות, פרי מכחולו - דף לבן ועליו מצויירות המילים בּוּ גִ׳י.
שִׁימָמוֹטוֹ סֶנְסֶיי הוא ראש מקדש זֶן ומורה לאייקידו מאוד מאוד וותיק ומוערך. את ראשית ימיו באייקידו לפני למעלה משישים שנה, הוא עשה כתלמיד של מייסד האייקידו ושל אחד מגדולי המורים של תקופתו - אוֹסָאווָה קִיסָאבּוּרוֹ סנסיי. גם זן הוא למד מגדולי המורים של תקופתו. שיממוטו סנסיי ניחן בצניעות ובענווה, ובהתייחסות נעימה ומלאת הומור וחכמה מלאת הפתעות ורעיונות יוצאי דופן. אנשים ניגשים אליו ביראת כבוד, אך ברגעים ספורים, בחיוך ובחביבות נעימה, נמוגים גינוני הייתר, וזהו, אתה מוצא את עצמך מאוהב ושבוי בקסמו. זאת למרות היותו (או בזכות היותו) כה בכיר ומוערך בעולם האייקידו ובעולם הזן, שם הוא מכהן בתפקיד כְּמוּרָה ממש תחת ראש סוֹטוֹ זֶן.

בכל הקשור לעבודות המכחול המרגשות שלו, שיממוטו סנסיי מגדיר עצמו כתלמיד שׁוֹדוֹ. ״שודו״ היא אמנות כתיבה תמה במכחול. הוא מגדיר עצמו כתלמיד, והוא אכן ממשיך ללמוד באופן קבוע אצל אמן שודו, אך הוא עושה זאת באדיקות כבר כחמישים שנה, ועבודותיו הן יצירות אמנות בעלות ערך ומשמעות עמוקה בכל היבט שהוא.

הדף הקטן שעליו כתובות המילים בּוּ גִ׳י תלוי השבוע בדוג׳ו שלנו. למושג ״בוג׳י״ שלושה רבדים:

בוג׳י בשפת היומיום
משמעותו הפשוטה והשימושית בשפת היומיום, היא לבשר שהכל הסתיים בשלום וללא פגע. בוג׳י נאמר בעת מילות ברכה ותודה לאחר אירוע, טיול, או כל פעולה שלוותה בדאגת מה לשלום המשתתפים. בעברית, אפשר אולי להשוותו לביטוי ״הכל הסתיים בשלום״.


בּוּגִ׳י  無事  - שֹׁודוֹ פרי מכחולו של שִׁימָמוֹטוֹ סֶנְסֶיי

שני הקָנְגִ׳י שמרכיבים את המושג בוג׳י הם בּוּ 無 (אין/שום דבר), גִ׳י 事 (דבר, עניין, בעיה). לכן, בפירוש מילולי, בוג׳י הוא אין בעיה, אין דבר, שום דבר.

בוג׳י באייקידו
אין בעיה? אבל הרי יש בעיות, יש עניינים, יש קשיים וטענות, ספקות, דאגות והתלבטויות, סבל וצער. וכאן מגיע הרובד השני של פירוש המושג בוג׳י: ראיית דברים בפרופורציה והתייחסות אליהם בהתאם לה. אם קשה לנו בזמן שיעור אייקידו, וכמובן שקיימים קשיים, כי גם אם לרוב השיעור מהנה והאתגרים מתקבלים באמון עצמי והדדי, אני רואה לעיתים מתאמנים שמאבדים את סבלנותם או את חדוות הלימוד, והסיבות לכך מגוונות ולעיתים גם מפתיעות. הבעיה שלנו ממלאת את הלב ואת המחשבות, ומטילה צל, ספק ולעיתים תרעומת.

יש לנו חבר טוב - אחד מבכירי המורים בארץ - איתן בן מאיר סנסיי. כששואלים אותו לשלומו הוא נוהג לענות ״אצלי הכל מצויין - בהתחשב באלטרנטיבות״. תשובה מחוייכת זו, מזכירה לנו, שכשאנחנו נתקלים בקושי או בבעיה, מוטב שננסה להזדרז, ועוד לפני שהיא תשפיע על מצב הרוח שלנו ועל המוטיבציה שלנו, ניזכר ונהיה מודעים לקיומם של אנשים שחיים בעולמנו - אנשים עם בעיות הרבה יותר גדולות וקשיים הרבה הרבה יותר גדולים.

נכון, יש לי ברגע זה בעיה עם מתאמן אחר באימון. כואב לי, נעלבתי, אני כשלון מהלך על שתים ואני ממש אומלל, אך יש גם אנשים שבכלל לא יכולים להגיע לשיעור אייקידו. יש אנשים ששוכבים וסובלים סבל עצום בבית החולים או בביתם. יש כאלה שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם אפילו לחלום על לימוד אייקידו. יש אנשים שעבורם חופש תנועה וחופש ביטוי הם חלומות באספמיה. הצרות שלהם והקשיים שלהם גדולים פי שניים, ואולי פי עשרה או פי מאה, או אפילו פי אלפים מגודל ה״בעיה״ שלנו.

בטל בשישים
כולם בוודאי מכירים את הביטוי העברי ״בטל בשישים״. אם נמהל חצי כוס דיו בחצי כוס מים, המים ייצבעו בשחור. אם חלקו של הדיו יהיה עשירית מכמות המים, הצבע יהיה אפור. אך אם חלקו של הדיו במים יקטן עד כדי טיפה קטנטנה שגודלה הוא אחד חלקי שישים ביחס למים, קרוב לוודאי שלא נבחין בשום שינוי בצלילות המים. כך, בעיה ״גדולה״ הופכת לקטנה רק בעזרת שינוי נקודת התצפית שלנו על עצמנו ועל העולם ובעזרת מודעות לאלנטרנטיבות. כשנסגל לעצמנו נקודת מבט כזו, חלק מהבעיות שלנו ייראו פתאום כל כך קטנות, עד שיהיו בטלות בשישים, או ביפנית - בוג׳י.

בוג׳י בזֶן
רובד שלישי של פירוש המושג בוג׳י, מתאר אדם שמסגל לעצמו אורח חיים ומבט מפוכח על עצמו ועל המציאות. אדם בעל ראיית עולם רחבה ועמוקה והתייחסות מידתית למתרחש בליבו ובסביבתו. בזן בודהיזם, בוג׳י הוא אחד המושגים שמתאר את הלך הרוח של אדם שזכה להארה רוחנית.

בוג׳י בחיי היומיום
אחד האתגרים האישיים שלי, הוא להגשים יותר ויותר את המהות של בוג׳י בזמן השיעור, בזמן התירגול ובזמן ההדרכה והשיחות עם חברי הדוג׳ו. בתקווה לכך שבזכות תירגול בוג׳י באייקידו, יעלה בידי ובידי חברי לדרך, להגשימו גם בחיי היומיום עם עצמנו, המשפחה, החברים וכל הסובב אותנו.
המלאכה עוד רבה רבה, וכמה טוב שהדרך ארוכה ונפלאה.
תודה שקראת.




יום שישי, 29 ביולי 2016

זאנשין


זָאנשִׁין 残心 הישארות התודעה עם סיום טכניקה, בשאיפה להיות נוכח, ולהרחיב את תשומת הלב החל מעצמנו ומהתוקף שנוטרל ובהמשך לסביבה כולה.

מדגים: המורה שלנו לאייקידו (נראה צעיר אבל השנה לפי הספירה היפנית הוא חוגג שמונים) - שיממוטו סנסיי, דאן 8 אייקיקאי.

הדגמה במקדש טֶנְקָאווָה - מחוז נָארָה - יפן.

יום חמישי, 21 ביולי 2016

ריקוד שמיימי  天舞

שִׁימָמוֹטוֹ קָצוּיוּקִי סנסיי


משהו שכתבתי בסתיו של 2006


בביקור האחרון שלנו ביפן, נסענו להתאמן אצל מורה בשם שִימָמוֹטוֹ סנסיי. שיממוטו סנסיי הוא דאן 7 (כיום הוא כבר דאן 8) באייקידו ולמד ישירות מהמייסד. בנוסף לכך הוא ראש מקדש הזן שוֹסֶנְגִ׳י בעיר טויונאקה שבמחוז אוסאקה. איזה שילוב נפלא - נזיר זן ומורה לאייקידו.
האייקידו שהוא הדגים ולימד היה עוצר נשימה ומרגש. דרך הלימוד שלו היתה כה נעימה וחברית. הוא הסביר בשקט בשקט. לעיתים בלחש. חזר שוב ושוב על המשפט - "בצע את הטכניקה שלך בדממה של גוף ונפש". בטכניקות שלו היה קסם של תנועה שההרמוניה שבה היתה ברמה של ריקוד שמיימי.

שיממוטו סנסיי הזמין אותנו לאחר האימון אל ביתו ששוכן בצמוד לדוג׳ו ולמקדש. לאחר שהמשפחה כולה אירחה אותנו כיד המלך, הוא העניק לכל אחד מאיתנו שי - דף עם קליגרפיה שהוא כתב במכחולו וכן מגבת גדולה שעליה כתובה בכתב ידו המילה 舞  מַאִי = ריקוד.

בשפה היפנית, יש מילים שונות המתארות ריקוד. אך לדברי שיממוטו סנסיי, יש מילה מיוחדת במינה שמשמעותה היא אמנם ריקוד, אך ריקוד יחיד במינו. המילה היא "מאי". זהו ריקוד השונה מריקודי בילוי או הופעה. ההבדל הוא בכך שאותו "מאי" הוא לא ריקוד למען עיניהם של צופים אלא למען רוחו של הרקדן עצמו או למען אלוהיו.

אפשר למצוא מַאִי בטבע במעופן של ציפורים, בעלי שלכת המסתחררים לענן יפהפה ברוח הסתיו, בשחייתם השלוה של דגי הקוֹי בבריכות המקדשים של יפן...


צילום ענן זרזירים - אריאל לשינסקי - מקור

משהו ביצירה של רב-אמן מביא אותנו לעיתים לחוות חוויה נוגעת ללב, כאילו חזינו בתופעת טבע מרגשת.

הייתי רוצה שתראו את האייקידו של שיממוטו סנסיי...

יום רביעי, 20 באפריל 2016

מה השתנה?

הלב התרחב אתמול בזמן שיעור הנשק השבועי. בדוג׳ו שלנו, לצד הדברים הקבועים, אני נהנה לעיתים לאפשר לנו להתנסות גם בנושאים או ברעיונות שונים מהרגיל, ולעיתים אף משונים. שבירת השיגרה ושינויים שכאלה, מחוללים לעיתים חוסר נוחות או בלגן אירעי. אני מאוד אוהב לראות כיצד הדוג׳ו - שהוא בעצם האנשים שבו - מגיב, מכיל ולרוב גם מתפתח בזכות השינוי.

שינויים, בלבול ולעיתים אף תרעומת שעולה, יכולים להיות גם דבר נהדר. עבורי, הם כמו ריקון מגירה מלאה ב״שמונצעס״ על הרצפה: כמעט תמיד בסופו של דבר אני מאושר לגלות משהו שמזמן מזמן חיפשתי ואף שכחתי ממנו. זה מה שקרה אתמול.



אז מה השתנה? למשך תקופת נסיון, הכנסנו אי מוזר לאמצע שיעור הנשק: עשרים דקות של תירגול חופשי לגמרי. שלושת מדריכי הקבוצה בזמן זה עסוקים בסיעור מוחות ובתירגול נושאים מתקדמים, בעוד ששאר המתאמנים בקבוצה, מחפשים לעצמם נושאי אימון עצמי, זוגי או קבוצתי.

מה נחפש? הנה כמה נושאים שעולים בעיני רוחי; תשעה נושאים לחיפוש ולגילוי בעשרים הדקות החופשיות הללו, ואחד נוסף - עשירי - שהוא אולי החשוב ביותר:
  1. מה מסקרן אותך?
  2. מה מאתגר אותך?
  3. מה קורה כשיש לך ביד בוקן או ג׳ו ומשעמם לך או שאין לך שום השראה. מה נולד מזה?
  4. את מעלותיו של תירגול עצמי.
  5. את ההכרח ללמוד ולגלות דברים גם בעצמך ומבלי שינחו אותך.
  6. שאפשר ללמוד אפילו בישיבה בעיניים עצומות והאזנה לקולות, לצעדים, לפגיעת כלי הנשק זה בזה.
  7. שישיבה והתבוננות במתקדמים או במתחילים גם היא מלמדת.
  8. שתירגול תנועה אחת וליטושה עשויים לשנות את כל האייקידו שלנו.
  9. ששהייה במצב בו ״אין לי מושג מה לעשות עם עצמי עכשיו״ יכולה להניב פרי, ועד לשיעור הבא, אולי יצוצו בלבך רעיונות שיגרמו לך לחשוב: ״או! על זה אני אתאמן בזמן החופשי שיהיה לי בשיעור הבא״. 
  10. שכל הדברים שכתבתי כאן עשויים להיות כאין וכאפס לעומת מה שגילית בעצמך.


האם האי אכן שומם כפי שהוא נראה? כאמור, הלב התרחב אתמול בזמן שהתבוננתי במתאמנים בעודם מעבירים את עשרים הדקות החופשיות שבאמצע שיעור הנשק. אפילו צילמתי סרטון וידאו קצרצר כדי שאזכור את הרגעים הללו. נראה שהרבה יותר מהר משציפיתי, האי ״השומם״ הזה שבאמצע השיעור, כבר החל להיות פורה:



לשלוט בשלושת קופי התודעה @(^_^)@
ניכר היה אתמול שבזמן עשרים הדקות של התירגול החופשי, כולם התאמנו בשמחה ובהנאה, אך כמובן ייתכן שיש מי שהדבר מסב לו תסכול כלשהו או אכזבה. ראשית: גם תסכולים ואכזבות הם דבר חשוב באימון שלנו. זהו דבר ידוע הייטב לכל מי שהולך בכל דרך ארוכה. אחד הדברים שאי אפשר לדרוש מתלמידים, הוא אמון וכבוד. אלו הם דברים בהם זוכים ולא מקבלים בכפיה. כאשר יש לך ספק, תמיד אפשר לבקש מהמורה שלך שיספר לך את שמאחורי ההחלטות שלו. ייתכן שהמורה יסביר, וייתכן שיבקש ממך שתנסה להבין בעצמך. בדוג׳ו שלנו, החלטות לרוב נעשות לאחר מחשבה מעמיקה והתייעצות ולא כלאחר יד. כדאי לזכור, שמורים לעיתים מבקשים מהתלמידים לעשות דברים שנראים בתחילה תמוהים, אך לאחר תקופת מה, מתבררת הסיבה להם.

ואפשר גם להציע ללמוד מחכמת שלושת הקופים היפנים העתיקים:


לחפש ולגלות את הטוב במה שרואים


ללמוד להקשיב לבעלי נסיון ולא לדעות נמהרות



להמתין ולאפשר למילים להבשיל בלב טרם יצאו מהפה שלנו -
ולא למהר לחוות דעה ולהתבטא בשיפוטיות

האייקידו הוא אמנות ההתמודדות וההסתגלות לשינויים, בין השאר, היא גם אמנות ההתמודדות עם שינויים בדרכי הוראה ולימוד. שיגרה היא כר פורה לא פחות מאותם מקרים בהם היא מופרת.
אשמח אם תאמצו גישה זו במסע המשותף שלנו לאורך הדרך הנהדרת הזו.

יום מקסים,
זאב

יום שני, 4 באפריל 2016

הבריחה

בשנת 1976, כאשר הייתי ילד בן שמונה בערך, היה לי חבר טוב בשם יובל שגר במרחק שני בתים מהבית שלנו. אחיו הגדול החל ל​למוד ג׳ודו​. אני זוכר שראיתי אותו לבוש במד​י ג׳ודו, משתעשע על הדשא בחצר שלו עם אחיו או עם חברים​. ​זמן קצר לאחר מכן, מבלי לשאול אותי יותר מדי שאלות, אמא שלי לקחה אותי אל אולם​ הג׳ודו העירוני. קיבלתי בגד אימונים לבן והתחלתי להתאמן. באותם ימים, רחובות היתה עיר שקטה יותר ובטוחה, ונהגתי ללכת ​לג׳ודו ​ברגל בעצמי מרחק של כחצי שעה ​בצעדי ילד.

די נהנתי מהאימונים. האוירה היתה נהדרת, המדריך היה נחמד מאוד, והילדים לא ניצלו את היותי קטן קומה וחלש מרובם. לאחר כחצי שנה, המדריך הודיע לנו חגיגית שבקרוב י​תקיים​ מבחן לחגורה צהובה, ושאנחנו נצטרך לזכור בעל פה את השמות היפניים של הטכניקות, ולבצע אותן לפי הוראה שלו.

השיעור הבא הגיע, ובמקום ללכת לחוג, צעדתי לי אל גבעות הכורכר הגבוהות, שם שיחקתי לי לבד והעברתי את הזמן. כך המשכתי לעשות גם בשבועות הבאים, עד שלבסוף אזרתי אומץ ו... לא​, לא​ חזרתי אל החוג​,​ אלא הודעתי לאימי שאני מעוניין להפסיק. שמרתי את בגד האימונים​ מתוך מחשבה שאולי יום אחד יהיה לי ילד שיעשה בו שימוש. לשמחתי זה התגשם, אם כי, הוא התאמן בסופו של דבר בחליפה יפנית טובה ולא בבגד הישן והמתפורר.


כאשר מלאו לי ​שש-עשרה,​ בשנת 1984 חזרתי בייתר שאת להתאמן באמנויות לחימה... ומאז ועד היום, כמעט בכל ערב, אני שמח לקוד קידה בכניסה אל​ הדוֹג׳וֹ, ולהתאמן או ללמד. ​כאשר מגיעה "עונת המבחנים"​ אל הדוג׳ו ​שלנו, אני נזכר בבריחה הגדולה שלי מחו​ג הג׳ודו. נזכר ​ומסביר לעצמי ולחברי ​הדוג׳ו את המשמעות של המבחנים באייקידו.

יום שישי, 1 באפריל 2016

חזרה


מייסד האייקידו אמר, שכאשר דברים לא מסתדרים לנו, טוב לחזור אל היסודות.

כאשר דברים לא מסתדרים לי בלב, אני נוטה לחזור אל עצמי, ולצאת להליכה ארוכה, או לשהיה לבדי במקום כלשהו, ולחשוב בשקט, להיות אני, עצמי והעולם. כמה מהדילמות הגדולות ביותר שהיו לי, נפתרו לאחר הליכה ארוכה. זכורה לי במיוחד הליכה של יותר משלוש שעות, תחת מטריה ברחובות קיוטו בלילה גשום אחד. הליכה שבסופה היתה לי נחישות לעשות מעשה, ולהחליט דבר אשר היה לי קשה ומפחיד לעשותו. לשמחתי, השנים שעברו מאז, לימדו אותי שההחלטה היתה נכונה. אני חושב שהשעות הללו לצלילי סוליות הנעלים שלי על המדרכה הרטובה במשך שעות ארוכות, איפשרו לי לחזור עמוק עמוק אל הלב, ואל הבנה כנה של מה שבתוכו.