יום ראשון, 3 בנובמבר 2019

חכמת הריתוק, האחיזה והשחרור

מייסד האייקידו מרתק תלמיד

הריתוקים שאנחנו לומדים באייקידו, יוצאים דופן בחכמתם הייחודית; חכמה שמשקפת את הפילוסופיה המעשית של האייקידו.

בעולם אמנויות הלחימה, רווחת למדי הגישה, לפיה מטרת הריתוק היא להכניע ולנצח את התוקף בעזרת כאב או חניקה. המיוחד באייקידו, הוא שריתוק אינו מיועד להכנעה או לניצחון, אלא להגעה לרגיעה, להשקטת האלימות, וליצירת איחוד והבנה הדדית.

ריתוק אייקידואי שמבוצע בצורה נכונה, לא אמור להכאיב כלל, כל עוד התוקף לא מנסה להשתחרר. כל תנועה של התוקף עשוייה להכאיב, אבל אם הוא נרגע ולא זז, לא אמור להיגרם שום כאב.

זהו המצב האידיאלי באייקידו. אבל, אבל אבל... בדרך להגשמת האידיאל, יש כמה בעיות:

הראשונה שבהן היא שלפעמים בטעות, הריתוק מכאיב. הפתרון: לבצע באיטיות ובתשומת לב מלאה לתגובת השותף שלנו לאימון.

בעיה שניה, היא שלפעמים מתאמנות ומתאמנים בטעות משתמשים בכח כשמשהו לא מסתדר. הריתוק לא מצליח, ואז משתמשים בכח מוגזם.

בעיה שלישית, היא שבן הזוג לא תמיד מבין מה רוצים ממנו, בשל חוסר נסיון, חוסר ריכוז וכו׳. במקרה כזה, הריתוק מפתיע ומכאיב מאוד.

ווידוי מתבקש: גם אני לעיתים מכאיב בטעות ונשלט בידי הדחף להצליח. דיאלוג ותקשורת, כנות ורגישות, יסייעו לנו להפחית את המקרים הללו. וגם חשוב שנזכור, שגם אם נרצה בכך מאוד, לצערנו, אי אפשר לחלוטין להימנע מכאבים ומפציעה באימוני אמנות לחימה. חלק מתהליך ההתחזקות שלנו, הוא בין השאר בזכות התמודדות עם כאב ופציעות.

השאיפה היא ללמוד את חכמת האי שימוש בכח ואת גישת הריתוקים שיעילותם אינה כרוכה בכאבים מיותרים.

תבונת האחיזה והשחרור: רובד נוסף בלימוד שלנו, הוא הבנת הריתוקים של האייקידו כמטאפורה להתמודדות שלנו עם מצבים שונים בחיי היום־יום. מה אפשר ללמוד מהריתוקים של האייקידו, על האופן בו אנו אוחזים ברעיונות, בחפצים, ביחסים עם הסובב, בתארים ומעמד... לי אישית, מרתק במיוחד הקשר שבין לימוד הטכניקות והעקרונות התנועתיים, לבין ההתמודדות שלנו עם המציאות היום־יומית.

יום שבת, 2 בנובמבר 2019

מהו אייקידו יעיל? או - ״אייקידו בחיים האמיתיים״ מאת קֶנְשׁוֹ פוּרוּיָה סֶנְסֶיי



בדוג׳ו של מייסד האייקידו, היתה תלויה הודעה גדולה ובה נאמר:
אני אוסר על אימון תוך התנגדות כוחנית זה לזה.

שאלת השימוש בכח והתנגדות, היא שאלת השאלות שמופיעה וחוזרת מפעם לפעם. אני רואה מתאמנים שמתקדמים ומתחזקים מעט, ומעוניינים ״לבחון״ את הטכניקות שלהם מול אחרים. יש גם מתאמנים שנוטים להתגאות בהישגיהם או ביכולת שלהם. מדי פעם אני רואה גם מתאמנים שכמהים אחר הכרה וכבוד על ההשקעה שלהם עד כה באייקידו.


האימון על טכניקות שונה במהותו מטכניקות בתנאי אמת. כדי ללמוד כיצד לכתוב מאמרים וספרים, יש ללמוד ראשית כיצד לכתוב כל אות ואות, ולאחר מכן כיצד לכתוב מילים שלמות ומשפטים. כל זאת, בד בבד עם הרחבת אוצר המילים והידע שלנו. תירגול כל אלה, אינו נראה כלל כמו כתיבת מאמר או ספר, אך בלי לרכוש את המיומנויות הללו, לא נוכל לכתוב שום דבר משמעותי. כתיבה אמיתית היא פעולה אחרת, שמתחילה בראש שלנו ועוברת אל הנייר בעזרת העקרונות הבסיסיים והמיומנויות שרכשנו. כך גם באייקידו, בו הטכניקות שמבוצעות במצבי חירום, שונות מהותית מהאופן בו הן מתורגלות בדוג׳ו על טטאמי.

אייקידו אמיתי, הוא פעולה שונה לגמרי שמתרחשת בראש שלנו.

בחיים האמיתיים, אם אתה חושב שתוכל לפתור את בעיותיך על ידי הטלת היריבים שלך אל הקרקע בעזרת אִיקְיוֹ יעיל או בעזרת נִיקְיוֹ שיכאיב לפרק כף היד שלהם, אתה חי בעולם של חלומות. בקיצוניות השניה, אם אתה מדמיין כל הזמן שמישהו יתקוף אותך ותצטרך להיות מוכן תמיד לבצע טֶנְקָאן או אִירִימִי, ושעליך להיות מוכן כל הזמן להתקפה פתאומית עליך ברחוב, אינך חי כלל בעולם מציאותי.

כיום, עם כל כך הרבה טרוריסטים בכל מקום, יכולה להתפוצץ במפתיע פצצה, ובשבריר שניה כבר לא תהיה בחיים. מישהו עלול לרסס אותך בצרורות של יריות בשניה אחת בעודו חבוי במרחק בין ענפי עץ מבלי שתוכל אפילו להבחין בו. רעידת אדמה יכולה לגרום לאדמה להיפער ולבלוע אותך ברגע. הרכבת בה אתה נוסע יכולה להתרסק בעודך יושב בה בנוחות ומנמנם. וירוס יכול לאכול אותך מבפנים עוד לפני שתספיק להבין מה קרה לך.
בעודנו יושבים וקוראים זאת, מטוס יכול ליפול מהשמיים ולהתרסק אל תוך הסלון בו הנך יושב בספה החביבה עליך, וכן הלאה וכן הלאה.

בחיים האמיתיים, ברוב הדרכים בהן אנו עלולים להיות מותקפים, כמעט שאין משהו שנוכל לעשות. מישהו יכול לדבר עליך מאחורי הגב ולסכסך בינך לבין חבריך. אדם אחר עלול לנסות לגרום לבוס שלך לפטר אותך, מישהו יגנוב לך את בת או את בן הזוג שלך. תאגיד גדול עלול להרוס את הבית שלך ולקחת לך את הרכוש. בית העסק שלך עלול לקרוס, כי בצידו השני של העולם יש בצורת או שטפונות והשנה אין יבול שמשמש אותך לייצר דבר מה. הבוס שלך עלול לגנוב את כספי החברה ולברוח בהשאירו אותך ואת שאר העובדים חסרי כל… ויש עוד ועוד דוגמאות.
כיצד תוכל להטיל את כל אלה אל הארץ? כיצד תצליח לכופף להם את פרק כף היד? כיצד תוכל לגרום להם לעמוד מולך ולתקוף אותך בצורה ברורה ביוֹקוֹמֶן אוּצִ׳י או בקָטָטֶה דוֹרִי או באוּשִׁירוֹ ווָאזָה, כך שיהיה לך סיכוי כלשהו לבצע טכניקה כלשהי?

כאשר בת הזוג שלך אומרת לך ״אני צריכה חיים חדשים, להתראות״, כיצד תגן על עצמך? כשהבוס שלך יאמר לך ״אתה מפוטר!״, מה תעשה?

האייקידו יכול לסייע לך לפתור בעיות רבות בחייך. הוא מעניק לך עצמה, כח רצון ומיקוד בעת התמודדות עם בעיות בהן אנו נתקלים, אך כל זה אינו קשור כלל לאימון עצמו. מנקודת מבט זו, האייקידו הוא חסר תועלת לחלוטין.
כל עוד תתאמן עם המחשבה שהאייקידו הוא חסר תועלת, האימון שלך יהיה מצויין. כשאתה מתחיל לחשוב שהאייקידו הוא תרופת פלא לכל בעיותיך או שתהפוך באמצעותו לסופרמן, תנחל אכזבה גדולה, כי זו לא מטרת אימוני האייקידו. גם אימונים למטרת השגת כבוד ותהילה, יהיו החטאה גדולה וזילות מהות האייקידו, שכן האייקידו לא נועד להגשמת מטרות אנוכיות.

אפשר להתאמן באייקידו רק לשם אימון באייקידו. הדרך היחידה להמשיך ולהתמיד באימונים, היא רק כי יש בך אהבה לאייקידו ולא משום כל סיבה אחרת.

האם אתה אוהב את בת הזוג שלך כי יש לה כסף רב, או אולי בגלל שהיא אישה נחשבת ואתה מרגיש חשוב בזכותה? או כדי לזכות בסקס בחינם? או שאתה אוהב אותה כי היא מה שהיא. אני בטוח שאינך חושב שאם לא יהיה לה כסף, לא תאהב אותה יותר. כך זה גם עם האייקידו. זה בדיוק אותו הדבר.

אני מאמין שחייבים להבין את צורת האימון, ולאחר מכן להבין את הטכניקות ואת האופן בו הן פועלות, ולבסוף, להבין כיצד ליישם אותן בחיים האמיתיים. רוב רובנו נמצאים עדיין בשלב לימוד האל״ף בי״ת.

חשוב שמתאמנים מתחילים יבינו את התנועות, את האיזון ואת הצורה. במשך הזמן, האימון נעשה בהדרגה יותר ויותר עצמתי, אך אם תשים דגש על עצמה כבר בראשית אימוניך, ייווצר תוהו ובוהו בדוג׳ו ואף אחד לא ילמד שום דבר. כולם יהיו נוקשים וחסרי גמישות. זהו ההיפך הגמור מהכיוון אליו אנו שואפים בלימוד אייקידו.

כדי להיעשות לחזק, עליך להיעשות לסלע - הוא אינו מתנגד אך גם אינו זז מבלי שיפעילו עליו עיקרון או שימוש נבון בכח. השאלה שלי היא, האם הנך רוצה בחיים שלך להיות מקובע כסלע? או שברצונך להיעשות לחופשי ולנוע כמו הרוח...

בעולם האמיתי, שלום הוא רק שלום. אהבה היא רק אהבה. כשאתה יושב ומתרגל מדיטציית זן, זו פשוט ישיבה ותו לא. כשאתה מתאמן באייקידו, זה פשוט אימון אייקידו. אני חושב שזה קשה מאוד להבנה.

לכן יש להתאמן עוד, ועוד להתאמן.




פורסם כמסר יומי שפורויה סנסיי נהג מדי יום ביומו (לפחות) באתר האינטרנט של הדוג׳ו שלו. תורגם לעברית על ידי זאב ארליך. כל הזכויות שמורות 2019©️

יום שלישי, 3 בספטמבר 2019

חומה



כאשר לומדים אייקידו, וכל אמנות גדולה שהיא, נתקלים מפעם לפעם בקשיים. לעיתים הקושי הוא כה גדול, עד שהוא נראה גבוה כחומה בלתי־עֲבִירָה - שלא מאפשרת לנו לראות את שמחכה לנו מעברה השני - חומה שמסתירה את עתידנו באייקידו. העיניים היחידות שיכולות לראות דרכה הן עיני האמון, אבל לעיתים, האמון בעצמנו, באמנות ובמורה שלנו אובד, וכל שניתן לראות, הוא את החומה ואת היאוש שלנו.

בתקופה כזו, עומדים לרשותנו שני כלי טיפוס - התמדה והתגברות. ביד אחת יש לאחוז בחֹזקה בקרדום ההתמדה וביד השניה בחבל ההתגברות, וכך אט־אט אפשר לעלות במעלה החומה. בכל שנות הלימוד שלי, כל אלה שטיפסו ועברו את המכשול, גילו שהוא לא משוכה על ישורת. המכשולים באמנות הם טראסה, ובסיום הטיפוס עליה מגיעים למישור גבוה יותר, ולמקום מתקדם יותר באמנות ובמסע הפנימי להתפתחות ולהגשמה.

פרח הלוטוס עולה ופורח היישר מתוך המים הבוציים והעכורים.

בהצלחה,

זאב

יום ראשון, 4 באוגוסט 2019

הדרך שלי הדרך שלך




כשחייתי ביפן, היתה לי קבוצת ילדים - ארבע בנות ושני בנים. לימדתי אותם אנגלית פעם בשבוע בכל פעם בבית של אחד מהם. תמיד שמחנו כל כך להיות ביחד, ובזכותם בעצם למדתי להכיר שירי ילדים רבים באנגלית. נפגשנו למשך חמש שנים מכיתה אל״ף עד כיתה ה׳. כמה אני מתגעגע אליהם. מכיוון שהשיעורים נערכו בבתים שלהם, הכרתי גם את המשפחות, חגגנו חגים, יצאנו לטיולים ואספנו חוויות משותפות רבות.

באחד הימים, כשרכבתי לי יום אחד באופניים בדרכי לשיעור שלהם האזנתי לשיר אותו התכוונתי ללמד. זה שיר ילדים, שכל ילד דובר אנגלית מכיר. זימזמתי לעצמי את המילים ברוח הסתיו הנעימה ולמדתי אותו בעל פה.

Row, row, row your boat
Gently down the stream
Merrily merrily merrily merrily
Life is but a dream



השיר הזה מצא אותי ממש לקראת קבלת חגורה שחורה באייקידו, כשהתחלתי להבין כיצד אני באמת אוהב להתאמן וכיצד אני חושב שיתאים לי ללמד בעתיד. בעודי מאזין לשיר, מצאתי אותו פתאום כל כך מתאים לאייקידו שאני מחפש:

חֲתֹר חֲתֹר חֲתֹר חֲתֹר בְּסִירָה שֶׁלְּךָ
בַּעֲדִינוּת בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם
בְּשִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה
הַחַיִּים הֵם אַךְ חֲלוֹם



וכך השיר התחבר לי לאייקידו

חתור בסירה שלך
חתור בסירה שלך, חתור בעצמך, חתור ביחד.
מצא את האייקידו שלך, התאמן עליו.
אל תנסה להיות המורה של כל מי שאתה מתאמן איתו.
אל תכפה את האייקידו שלך על הפרטנר שלך.


בעדינות
חתור, אך ברגש, וללא כוח מיותר.
לא באדישות אלא בשלווה ובאמון.
התאמן והתקדם בקצב שלך. באייקידו של רגש וללא כוחניות.


במורד הזרם
משמצאת את הדרך, צעד בה ולא נגדה. משמצאת את הזרם שלך, זרום איתו, אך אל תיפול לעצלות - אל תשכח להמשיך לחתור.
חתור בעדינות בזרם שלך, בסירה שלך. ללא התערבות בסירות של אחרים.
הבן את משמעות שלוות היצירה וההתפתחות בקצב שתואם את התקופה.

בשמחה
חפש אחד השמחה שבלימוד ובאימון - השמחה שבהתפתחות, שמחת החיים והאור.

החיים הם אך חלום
החיים חולפים כהרף עין כחלום. חיה את חייך בשאיפה לטוּב ולאושר, ובשאיפה לטיפוח אהבה, שלום ובריאות.
הבנה וקבלה של החיים ושל הטבעי - חיים ומוות, הצלחה וכשלון, קבלת השונה.

יום ראשון, 21 ביולי 2019

הגוזלים נעשים עצמאיים

ביפן, כל אחת מארבע עונות השנה זוכה למלוא ההתייסות. לכל עונה פרחים יחודיים, מנהגים, טקסים בודהיסטיים ושינטוֹאִיסְטִיים, מאכלים, משקאות יחודיים לעונה, לבוש מסורתי עם מוטיבים תואמים, ועוד ועוד.

ארבע העונות מחולקות לשבעים ושתים תת־עונות, וממש עכשיו, הימים שבין ה 17 ל 22 ביולי נקראים ״גוזלי הנץ לומדים לעוף.״


photo origin: link


גוזלי הנץ שבוקעים בחודש מאי ויוני מקדישים כעת את מיטב זמנם לאימוני תעופה וציד.

הדוג׳ו, וכל מקום בו לומדים אמנות, צריך להיות למרחב לימוד בו יש עידוד ללימוד קפדני, שינון וחיקוי, אך גם מחשבה עצמאית, ובהמשך שחרור. כל הטכניקות שאנחנו מתאמנים עליהן, מקורן באמנויות הלחימה של יפן, ובייחוד בגישת ההגנה ההדדית. לפי גישה זו, אני לומד שלא להיפגע, ובד בבד ככל האפשר שלא לפגוע. כל נושא ונושא מורכב מעקרונות מאתגרים שהגוף מבין  בזכות אימונים רבים,  ובהתאם לגישת הלימוד, חכמת הגוף יכולה לבוא לידי ביטוי גם בחכמת היום־יום.

הדרך בה המורה והתלמידים הוותיקים מעודדים את התלמידים להשתפר, לטפח מחשבה וגישה עצמאית וייחודית, משוחחת יפה עם דימוי גוזלי העיט.

בספר דברים - פרק ל״ב, יש פסוק שבו כמטאפורה ליציאת מצרים, מספור על הנשר שליבו רחום, והוא נושא את גוזליו על גבו.
״כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ.״

לנשרים אין גוזלים, אלא גוזל בודד, ונשיאת גוזלים על האברה נהוגה בעיקר בקרב עופות המים, אבל עדין, הדוגמה יפה והיא במשך מאות שנים משמשת נושא לימוד במסורת היהודית.

הַגְּרָ"א מרחיב וכותב כה יפה על הפסוק:
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו. דרך הנשר כשרוצה להוליך בניו ממקום למקום. כשמוצאם ישנים מקשקש בכנפיו להעירם שיקיצו משנתם. ואח״כ נכנס לתוך הקן. ומרחף בכנפיו עליהם. נוגע ואינו נוגע שלא יכביד עליהם. וכשרוצה ליקח אותם בתחילה פורש כנפיו הם נוצות כנפיו וכאשר ירצה להובילם למקום רחוק אז נושא אותם על אברתו שלא יפלו מהנוצות ארצה.

קיץ נעים,

זאב

יום שישי, 28 ביוני 2019

הפאלטה של ואן גוך והאייקידו



פָּאלֶטָת הציור של וינסנט ואן גוך, מוצגת כאן באמסטרדם. מאחוריה, על קיר שלם, ציור מוגדל ונהדר – פורטרט עצמי, שממנו מביטות עיני הצייר. בסמוך לחור שבפאלטה, העץ קיבל גוון אחר, מהחום והזיעה של כף היד.

טביעות המכחול בולטות ונראות טריות, כאילו הפאלטה הונחה להפסקה קצרה, ועוד מעט שוב יתערבבו ויימרחו עליה צבעים. הפאלטה, היא כַּן השיגור, מחנה היציאה, המקום ממנו היד עולה, עושה באוויר את דרכה - את המרחק הנחוץ שבינה לבין בד הקנבס המתוח.

המכחול נע בין הפאלטה, חלל־הביניים והקנבס.

לפעמים, אני חושב על הפאלטה שלנו באייקידו. מהו המקום בו מתמזגים העקרונות וההשראה? הרגע הקצר שבין סיום טכניקה לבין תחילתה של טכניקה נוספת, הוא הֶרֶף־עַיִן
בו לעיתים עולות תובנות, בו מתגבשת מסקנה או לקח.

על השיפור המתמיד, הקשיים ואתגרי האמן, כתב ואן גוך לאחיו תֶיאוֹ: ״כשאנחנו עובדים על משימה קשה, ושואפים לדבר טוב, אנחנו לוחמים בקרב צודק, שפירותיו הישירים שומרים על מרחק בינינו לבין הרע. ככל שמתקדמים בחיים, הדבר נעשה יותר ויותר קשה. אך כשנלחמים בקשיים, כוחו הפנימי ביותר של הלב מתפתח.״



יום שני, 10 ביוני 2019

שדה קד קידה



שדות החיטה שממתינים בתחילת הקייץ לקציר, מזכירים לי שיר יפני עתיק. שיר הָייקוּ קצרצר וידוע ביפן, שעבורי, הוא שיעור שמסתתר בכל שיעור אייקידו שלנו.

המורה שלנו - שִׁימָמוֹטוֹ סֶנְסֶיי סיפר פעם בהתרגשות על השיר ועל שיבולי האורז. הוא תיאר, כיצד ביפן שדות האורז צומחים גבוה ובריא, עד שהשיבולים צפופות וזקופות, ובראשיהן גרגרי אורז שמחכים לקציר. אבל! אם נקצור את השדה כשהשיבולים זקופות, האורז לא יהיה טעים ולא מזין. נדרשת סבלנות, והמתנה למשך עוד זמן מה, עד שיבשילו לגמרי, ואז, כובד משקל גרגרי האורז שבשיבולים, יגרום להן לכפוף את ראשיהן, כאילו כל השדה קד קידה.
או אז, הגיע הזמן לקצור וליהנות ממלוא ערכיו וטעמו של האורז.

כך גם אנו, ככל שנתפתח ונלמד, נגלה ענווה, וככל שנתאמן, נסגל לעצמנו את ההרגל - בהתאם למצב, להכיר תודה, להתנצל, להקשיב בשקט ובכל הלב, ולהביע את הערכתו לזולת.
בְּשֵׁלוּת האדם היא כשיבולת האורז הענווה.

השיר – במסורת שירת ההָייקוּ, הוא בן שבע-עשרה הברות, והוא מחולק לשלושה חלקים בני חמש, שבע וחמש הברות. תירגמתי אותו תוך שמירה על מבנה זה.

תרגום לעברית:
כְּכָל שֶׁתַּבְשִׁיל
אֶת רֹאשָׁהּ תַּרְכִּין מַטָּה
שִׁבֹּלֶת אוֹרֵז

המקור היפני:

מִינוֹרוּ הוֹדוֹ
קוֹבֶּה אוֹ טָרֶרוּ
אִינָהוֹ קָאנָה

実るほど頭を垂れる稲穂かな