יום רביעי, 26 בינואר 2011

膝行 הליכת ברכיים - שִׁיקוֹ




הגדרה: הליכת שִׁיקוֹ 行 מוגדרת כטָאִי סָבָּאקִי (תנועת התחמקות מהתקפה / תנועת השתלבות עם התקפה) שמבוצעת תוך הליכה על הברכיים. 
膝 שִׁי - ברכיים.
行 קוֹ - הליכה.
ֹ
מתחילים ללמוד שִׁיקוֹ: בעת הליכת שיקו, יש להתקדם בצעדים קטנים על כריות כף הרגל, ולהוריד את הברך המתקדמת אל הטטאמי רק לאחר שהגוף נשען על העקבים. על הברך לגעת בטטאמי ברכּוּת, ומבלי שנעביר אליה את משקל הגוף. כך ימנע נזק מצטבר, ונוכל לשמור על יציבה שתאפשר לנו לנוע במהירות, להפנות את הגוף, ולהגיב בזריזות וביציבות להתקפה מכל כיוון שהוא. יש להקפיד על גו וראש זקופים, ועל הידיים להיות מונחות על הירכיים.

אימון בריא: ישיבת סייזה והליכת שיקו דורשות מרוב המתאמנים החדשים הגמשה של מפרקי אצבעות הרגליים והקרסוליים, דבר שמשפר במידה רבה את חיוניות התנועה ואת בריאות הגוף. הגמשה בריאה ויעילה של מפרקי הגוף, תתאפשר רק תוך הקפדה על הימנעות מאימון ייתר. כמו כן, יש להקפיד לתרגל תמיד על משטח רך, ולא להתעלם מכאבים. אימון נכון והדרגתי, יאפשר למתאמן לרכוש תוך כמה חודשים הרגלי תנועה בריאים ונכונים, ויכולת לנוע בזריזות לכל כיוון שהוא בהליכת שיקו.

רקע היסטורי ותרבותי: מקור הטכניקות של האייקידו, הוא באמנויות הלחימה של מעמד הסמוראים ביפן. בחלק ניכר מהטכניקות שנלמדו אז כמו גם כיום, מתמודד המתאמן מול מצבים בהם עליו להתגונן מהתקפה לא רק בעמידה, אלא גם בישיבה. צורת הישיבה המסורתית ביפן היא סֶייזָה, וכך ישבו לרוב בפגישות ובאירועים שונים. גם כיום נהוג לעיתים לשבת בסייזה במפגשים רשמיים, ובהתאם לכך, בבתים רבים, במסעדות ובמקומות מפגש נוספים, ניתן לראות חדרים מרוצפים בטטאמי ומצויידים בשולחנות נמוכים ובכריות ישיבה תואמות. אמנויות יפניות מסורתיות רבות, מתורגלות ומבוצעות כאשר האמן יושב בסייזה, וברוב אמנויות הלחימה המסורתיות, קיים פרק נרחב אשר בו המתאמן מבצע טכניקות שונות ממצב ישיבה, או תוך כדי הליכה מיוחדת זו על הברכיים.


3 תגובות:

  1. התמונה מימין למטה היא הקאטה האהובה עלי בקיודו: ברך שמאל וכף רגל ימין ((הפונה הרחק מהמטרה) יוצרות קו אחד עם המטרה (ועם החץ והמותניים והכתפיים והמבט...בקאי).

    השבמחק
  2. תודה גל והראל על התגובות :)

    השבמחק
  3. אהבתי את ההילוך האיטי וגם את התמונות

    השבמחק