יום חמישי, 22 במרץ 2012

מכונה לממכר אייקידו

כשהתחלתי להתאמן, הרבה לפני ימי האייקידו שלי, הייתי נער בן שש-עשרה, ואת אחד השיעורים שמלווים אותי עד היום, קיבלתי דווקא בדרכי הביתה לאחר האימון.
בועז - חבר טוב שהיה וותיק ממני בהרבה והעניק השראה לכולנו, הלך לצידי לאחר האימון המעולה, ופתאום, פנה לאחור ורץ במהירות בחזרה אל מכון האימונים. לאחר שחזר אלי מתנשף, הוא אמר לי - "שכחתי להגיד שלום ותודה למורה". דבריו, או יותר נכון, מעשיו, ניערו אצלי משהו בלב. לפני כן, לא חשבתי על כך כלל, אך מאותו יום ואילך, תמיד נפרדתי לשלום באופן אישי מהמורה והודתי לו. גם לאחר שעברתי לחיות ביפן, המשכתי בהרגלי, ובדוג'ו לאייקידו תמיד חיפשתי את המורה לפני צאתי הביתה, והודתי לו באופן אישי בקידה ובמילת ברכה.

כשאני קונה פחית שתיה ממכונת ממכר משקאות, אינני מברך את המכונה לשלום, ואינני מודה לה לאחר שלקחתי את העודף ואת המשקה המרענן. הרי היא מכונה, ומה היא מבינה ברגשות ובנימוס...
כשאני נכנס לחנות מכולת, אני תמיד אומר שלום, ואם המוכר לא נמצא בטווח עין, אני אומר שלום בקול רם. ובצאתי, להתראות, ותודה. כשנהג עוצר ומאפשר לי לחצות רחוב במעבר חציה, אני מניד בראשי או מנופף בידי לאות תודה.
ביציאה מהמטוס, הדיילות וצוות האויר עומדים בפתח ומודים לנוסעים העייפים. תמיד נחמד לראות את החיוכים ואת השמחה המופתעת כשאני מודה לצוות. הרי הם עבדו קשה, וגם אם אנחנו שילמנו מחיר יקר, וגם אם השירות שלהם אמור להיות מובן מאליו, הוא אף פעם לא מובן מאליו, כמו גם ההדרכה של המורה שלי, או יומו הקשה של בעל חנות המכולת, או התחשבותו של הנהג שעוצר למעני (וגם אם זה למען שלום רשיון הנהיגה שלו) מול מעבר החציה...

חברים באים לבקר ולשחק עם הבן שלי. ילדים מהכיתה שלו או מהחוגים... ישנם ילדים שאומרים בחביבות "שלום", ו"להתראות" כשהם הולכים. אני חושב שזה "בא" להם מהבית, מההורים, ואולי מאיזה "בועז" משלהם שהעניק להם השראה. השראה אינה תלויית גיל, מגדר או גאוגרפיה. כולנו משפיעים זה על זה.

אני חושב שנימוס, הוא ברובו נגזרת של התחשבות ברגשות הזולת. אני חושב שרוב כללי הנימוס, נועדו לאפשר לנו לחיות בתחושה טובה זה עם זה. אני חושב, שלהגיד שלום כשבאים למקום כלשהו, ולהגיד להתראות כשעוזבים, זה דבר כל כך אלמנטרי... זכור לי מקרה שחיכינו בתל-אביב בגשם ובקור מחוץ לאולם ספורט, כשמורה מחו"ל והמורה שאירח אותו איחרו למעלה מחצי שעה לפתוח את האולם ולהתחיל את הסדנה. הם הגיעו, אנחנו היינו רטובים וקפואים, השיעור התחיל, ולא נאמרה שום מילת התנצלות על אי הנעימות שנגרמה שלנו. שמעתי סיפור דומה ממנהל וותיק בחברת הייטק, שהוא וחבריו לצוות העובדים הבכירים חיכו למעלה משעה לאישיות בכירה מאוד בחברה שלהם. היא איחרה, ולא אמרה מילה על כך בתחילת הדיון. הוא אמר לי, שהמחשבה הראשונה שלו היתה - היא לא מתאמנת בבודו.

גם אם מדובר במיעוט כמעט אפסי, עדיין מפריע לי ואינני מבין מדוע ישנם תלמידים (אחדים ממש) בדוג'ו שלנו שלאחר אימון, יוצאים מאולם האימונים מבלי לפחות להגיד להתראות לי או למי שלימד באותו יום. גם אם השיעור היה גרוע, יש על מה להודות. אולי הם סתם לא מודעים לרגשות הזולת, אולי הם מתביישים, אולי הם לא רוצים "להפריע או להעיק", אולי הם חושבים שזה רכרוכי או מתחנף לומר תודה באופן אישי... באמת שאינני יודע.



משום מה יש לי הרגשה, שאם הגעת לשורה זו, סיכוי גדול הוא שאינך נמנה עם אותם אנשים. משום מה יש לי הרגשה, שבאימון הבא יבואו אלי דווקא רבים מאלו שתמיד אומרים שלום ולהתראות, וישאלו אותי אם התכוונתי אליהם ברשומה זו. משום מה יש לי הרגשה, ששוב פספסתי את תשומת ליבם של אלו שיוצאים מהדוג'ו לאחר אימון כאילו יצאו מחדר ריק מאדם...כאילו סיימו פעילות מול מסך או מכשירים, וללא הדרכה ודאגה של מורה.

אני נמנע מלהעיר על כך באופן אישי ואולי זו שגיאה מצידי. ההימנעות שלי החלה לאחר שלפני שנים, הערתי באדיבות ובנימוס זהיר לאחת התלמידות המבוגרות על כך שהיא תמיד הולכת הביתה לאחר אימון מבלי להגיד שלום ותודה. היא התרעמה, ואמרה לכולם שאני מנסה לחנך אותה. היא צדקה. ניסיתי לחנך אותה. אני חושב שהיא באה ללמוד בודו אך למעשה ביקשה ללמוד רק את התנועות של הבודו.

גם אם לפעמים האגו שלי חוטף חבטה לא נעימה, אני משתדל שלא לאבד את הנכונות ללמוד בזכות האייקידו. נכון, התנועות מעניינות, האימון בריא לגוף ולנפש, החברותא נעימה ומשמחת את הלב, אך קיים נושא לימוד נוסף ומהותי מאוד בכל הקשור לנימוס, התחשבות, רגישות ומודעות.

הכרת תודה היא מיסודות הבודו על כל תחומיו...

14 תגובות:

  1. קראתי בענין רב, ואז חשבתי שאולי גם בסופה של רשומה כזאת מן הראוי לקוד קידה לפני שעוזבים את הדף...

    תודה רבה זאב.

    השבמחק
    תשובות
    1. קידה עמוקה לך מייק. תודה רבה רבה.

      מחק
  2. תודה זאב. מגי

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה שקראת מגי ותודה על התגובה.

      מחק
  3. קד ומודה גם אני. הכתיבה מהלב.
    תודה רבה זאב.

    אייל

    השבמחק
  4. שמוליק הרשקוביץ23 במרץ 2012 בשעה 14:49

    רשומה מקסימה,
    זאב סנסיי.
    :-)
    מרגיש שחידדת והארת לי מקום חשוב בחיפוש שלי, על המזרן ומחוץ לו.
    דומו אריגאטו גוזאימשיטה!
    שמוליק.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה שמוליק יקר. כשיהיה לך זמן, בוא לבקר בשיעור.

      מחק
  5. תודה זאב.
    מסכים עם כל מילה.זה בא מחינוך ומכבוד הדדי.
    לי אישית הכי קשה לא לאבד עשתונות כשה עמרים שלום למישהו ודממה מוחלטת היא התשובה...???!!!אתה בטוח שהבן אדם לא חירש ולא אילםתאתה כמעט בטוח שלא העלבתה אותו ולא "ליכלכתה" עליו ביומיים אחרונים...לא ברור...אבל אלה כנראה מסיפור אחר לגמרה...

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה גריק יקר,
      כן, יש אנשים שמסתכלים עליך כאילו נפלת מכוכב אחר :)
      שלך בתודה,
      זאב

      מחק
  6. שלום זאב, אני קורא באופן קבוע את הבלוג וכרגיל מפיק ממנו ידע רב וגם הנאה לא מבוטלת.
    אם יורשה לי דבר ביקורת (בכל זאת אני מתארח אצלך), מפריע לי כאשר אתה כמעט תמיד מנסה לחנך את הקוראים. לא פעם אמרתי לעצמי כמה קשה להיות תלמיד שלך, בעיקר בגלל שנראה שאף פעם אי אפשר לעמוד בקריטריונים שלך. מדוע החינוך או אם תרצה רמות המוסר אשר אתה מצפה מתלמידך צריכים להיות כך מוטחים בפניהם.
    מקווה שלא אפגע בך אם אומר שאני מתקשה לראות איך יכולתי להזיק מעמד ברמת ציפיה כזו כאשר כמעט כל דבר מבוקר או "אינו שלם".
    מדוע אינך פשוט מתנהג כמצופה מתלמידך, או פשוט משוחח איתם בנושא באופן אינטימי בדוג'ו.
    מדוע ממש להלבין פניהם כאן בבלוג.
    אני מאד מקווה שאיני פוגע בך, אין זו הכוונה ואם כך קרה אני מתנצל מראש.

    השבמחק
  7. שלום עמית,
    תודה על התגובה.
    הדברים הרשומים בבלוג אינם אודות אדם או מקרה ספציפי, כך שאין לי חשש באשר להלבנת אדם ברבים. אלו הם דברים כלליים.
    מעבר לכך, אני סבור שאילו היית מתאמן אצלי, לא היית חש כך לגבי הדברים הרשומים כאן. בדוג'ו אנחנו עוסקים באימון ושמחים כאשר כל מורה שהוא מבקר או מתקן אותנו. אנחנו באים אל הדוג'ו על מנת ללמוד, ולא רק טכניקה...
    ומעל לכל זאת, בהחלט סביר להניח שהכל הוא עניין של טעם והתאמה: אני משוכנע שהתבשיל שמוגש אצלנו עשוי להיות טעים לאחדים בעוד שאחרים יסלדו ממנו.
    אני מקווה שיצא לך התארח לאימון אצלנו ולהינות מתירגול אייקידו מהנה ותוך היווכחות שאף אחד לא יושב לך על הראש ואף אחד לא מנסה לחנך אותך.
    לסיכום, תודה על השיתוף במחשבותיך. היכן אתה מתאמן?

    השבמחק
  8. תודה על התשובה הכנה. אני בהחלט מסכים עם הנחת המוצא לפיה הכל הוא ענין של טעם והתאמה.
    זה הרי מתבקש ואף מובן מאליו.
    אין לי ספק, אגב, שאתה סנסי אהוד על תלמידיך. לפחות על אלו שאומרים זאת. מעניין אותי כיצד הנחת (ונכון הנחת) שאני מתאמ. אולי יש בדברי מילות מפתח מהן ניתן להסיק זאת.
    התאמנתי שנים רבות בג'ודו, בשנה האחרונה "חציתי את הקווים" לקרטה קיוקושין ואני מוצא בזה הנאה עצומה.
    לפני מס' שנים, כאשר חיפשתי את דרכי באמנויות לאחר פציעות חוזרות ונישנות בג'ודו חלפתי דרך אייקידו והתאמנתי כשנתיים בכפר סבא אצל אלי לרמן הנהדר.
    בקיצור, אמנות האייקידו אהובה עלי ביותר, עבר-הווה-עתיד.
    גם את הבלוג שלך אני קורא מס' שנים (בתצורה הנוכחית וכן בפורמט הקודם), כך שאני מרגיש מעט קרוב אליך וזאת אף מבלי שפסעתי פסיעה אחת בדוג'ו שלך.
    אוססס.

    השבמחק
  9. שוב שלום עמית,
    בהצלחה באימונים בקראטה. המורה שהזכרת הוא ידיד טוב ומוערך. לא היה לי מושג לגבי הרקע שלך באימונים, ושאלתי מתוך ניחוש והנחה שאולי אתה מתאמן ומשם האכפתיות הרבה שלך.
    אתה מוזמן לבקר כשיתאפשר לך, ואשמח לפגוש אותך.
    בברכה,
    זאב.

    השבמחק