יום שלישי, 17 ביולי 2012

July 17th Lesneven Aikido Seminar

מוכן לשינה מוקדמת לאחר יום אימונים מעולה, וכל כך הרבה דברים חשובים שלמדתי, כל כך הרבה התיחסות שקיבלתי מכל מורה ומורה. יצאתי לי מהמקלחת, ובדרכי אל החדר, פגשתי במסדרון כמה צרפתים שהציעו לי להצטרף אליהם לגיחה של חצי שעה אל החוף שנמצא בקרבת מקום. ביקשתי להצטרף פעם אחרת, וסגרתי מאחורי את הדלת. תשע בלילה ועדיין אור בחוץ. שניות אחדות לאחר מכן פתחתי את הדלת וביקשתי מהם להתחרט. האויר היה מלא בתרסיס גשם עדין עדין שהתאדה מייד לאחר שנגע בי. זה לא הפריע, ואף השלים את האוירה שהחוף הסלעי-קדמון העניק. אין לי מושג מה הם דיברו ביניהם בצרפתית, ונהנתי פשוט ללכת איתם ולדלג על הסלעים העצומים, ברוח הימית הנעימה ולקולות הגלים, ולצווחות השחפים והשחפות.


גדר עץ לאורך החוף

סלעים קדמוניים


היום השני של הסמינר הסתיים בשיעור נשק שהתמקד בג'ו.
לפני תחילת השיעור, המורה (סוּגה סנסיי) התישב לידי והחל לשוחח. הוא סיפר לי על גישתו של מייסד האייקידו לחרב. הוא למד אצלו בשנות השישים, ואמר שמספרים, שהמייסד נעשה באמת טוב בחרב רק בגיל שבעים. יש לי תקוה. השיעור החל, ועבדנו על התקפה ישירה (צוּקִי), והתגוננות מפניה באומץ בהתקדמות בקו ישר לחלוטין אל עבר ההתקפה והסטת הג'ו בעזרת התקפה ישירה אל החזה של התוקף. רק הרגל האחורית זזה מעט הצידה. המשכנו בתרגול דומה עם הטעייה תנועתית זריזה מאוד ומעבר אל צידו השני של התוקף. לסיום נוסף איקיו דינאמי שבוצע בעזרת קצה הג'ו שכרך את המרפק של התוקף בסיבו לאחר שהוכנס אל מרווח סודי כמו פתח המערה החשאית של חסמבה. יופי של טכניקה.


היום בבוקר קמתי מעוּדד מהמחשבה שבוודאי מחר הגוף יכאב פחות. מנסיון, היום הרביעי בסדנאות אינטנסיביות הוא היום בו חולפות התכווצויות השרירים, והגוף מתחיל להרגיש כמו גוף של פנתר. טוב... פנתר בן 44... או במילים אחרות - גרוטאה לפירוק. שניה לאחר שעולים על הטטאמי נשכחים המכאובים והשיעור של ימאדה סנסיי מתחיל.


אחד הדברים הנפלאים בשיעורים של ימאדה סנסיי בסמינר, הוא העובדה שהוא מאפשר לנו להתאמן המון המון זמן על כל טכניקה, וזהו דבר לא שגרתי. החזרה הזו, מאפשרת לעבור כמה שלבים: 
שלב ראשון: מה לעזזל הוא הראה?
שלב שני: זה מאתגר אבל זה מתחיל להצליח.
שלב שלישי: או קיי, נהדר, מתאמנים המון זמן על זה.
שלב רביעי: המורה חולף על פנינו, ובשתי מילים הורס לי את כל התיאוריה ואת כל ההבנה של הטכניקה, ובונה אותה מחדש באופן יעיל וזריז. 
שלב חמישי: באמת המון זמן שאנחנו חוזרים שוב ושוב על אותו תרגיל.
שלב שישי (והחשוב ביותר עבורי): פשוט מפסיקים לחשוב והטכניקה הופכת להיות כמו מנטרה שחוזרת על עצמה, ומצידי שתימשך לעד. 
ברוב הסדנאות והאימונים, מגיעים לשלב השני או השלישי. באימונים אחדים, מגיעים לשלב השיעמום, ואז מעבר לטכניקה הבאה מותיר אותי בתחושה סתמית למדי.
ולעיתים באמת יוצאות דופן, ניתן לנו די זמן לעבור את כל השלבים הללו, ולהגיע את שלב המנטרה. תודה לך ימאדה סנסיי.

ו... בתחילת האימון של ימאדה סנסיי, פוקקוסה סנסיי שוב נמצא בקירבת מקום, ואני מבקש להתאמן עימו, ומקבל שוב הדרכה אישית למשך כעשר דקות עד שעברנו לטכניקה הבאה. השיעור התמקד באחיזת כתף (קטה טורי), והחל בעבודה על סוּמִי אוֹטוֹשִי מעניין כאשר היד שלי עולה מהצד כלפי מעלה, נכרכת סביב היד של התוקף, ומובילה אותו לסומי אוטושי. המשכנו באיקיו מסורתי מאותה התקפה, ולאחר מכן שיהו נאגה האופייני לימאדה סנסיי עם הכנסת הראש ממקום נמוך מאוד אל מתחת ליד של התוקף. ימאדה סנסיי שהה בקרבתי זמן לא מועט וניסה ללמד אותי את דקויות הטכניקה. הוא ביקש ממני שהתנועה של הראש שלי תהיה כמו של האריה הסיני (שישי מאי) - הפנייה מלאה של הראש לאחור, וחזרה בתנועה גדולה ועוצמתית אל מתחת לזרועו של התוקף.  לאחר כעשרים אלף נסיונות כושלים הוא הינהן בשמחה לנוכח הצלחתי החלקית.
שישי מאי


השיעור של פוקקוסה סנסיי המשיך בתירגול נושא דומה - אחיזה של שני דשי הבגד (מוּנָה טורי), ואיפשר לנו להבין את האפשרויות שכל אחד מהמצבים (קטה טורי ומונה טורי) מאפשר לנו ומגביל אותנו. האטמי מגיע מכיוון שונה (מבפנים), והתנועתיות שמתאפשרת שונה למדי. עבדנו על שיהו נאגה דומה מאוד לקודם, ולאחר מכן על איקיו בתזוזה הצידה האופיינית לפוקקוסה סנסיי ומעבר לאיקיו. לסיום תירגלנו קוקיו נאגה לאחר טנקאן, ושתי וואריאציות של סווארי וואזה קוקיו הו (זאגי קוקיו הו): האחת סטנדרטית, והשניה אופציונאלית למקרה שהתוקף אוחז חזק ומתנגד - אנו מזיזים יד אחת ומניחים אותה מאחורי המרפק שלו - דבר שיוצר לחץ על המרפק וגורם לו ליפול הצידה.


בסיום השיעור פונאקושי סנסיי בא לבדוק בחביבות רבה כיצד אני מקפל את ההקאמה של פוקקוסה סנסיי, וגילה שבשיעורי הבית שלי (תירגול קיפול ההקאמה) היתה אי הבנה כלשהי, והוא כיוון את הקיפול טיפ-טיפה והצליח להעלותו לשלמות חדשה. איש יקר פונאקושי סנסיי. 


יצאתי עם תחושה של רוממות רוח מהדוג'ו להליכה בת העשרים דקות אל המגורים לארוחת צהריים. על העלים ניצנצו להן טיפות קטנטנות, מזכרת הגשם הבלתי נראה והנעים שמילא את האויר הבוקר. 
טיפות

הבית הנטוש הזה נמצא בדרך אל הדוג'ו. לצידו מבנה עץ מקורה בגודל של כ150 מ"ר
נראה כמו בית עם דוג'ו מושלם ואפילו מגורי אוצ'י דשי
למישהו יש רעיון איך להעבירו לישראל? 


נתראה מחר בתקווה לעוד חוויות טובות.

תגובה 1:

  1. זאב, כיף לקבל משב רוח אירופאי במזג האויר הקייצי שלנו.
    התיאורים של השיעורים גורמים לדמיון לעבוד שעות נוספות.

    תודה ותמשיך להנות...

    השבמחק