יום שלישי, 28 באוגוסט 2012

קידה וצמח האורז


שיממוטו סנסיי נוהג לעיתים לצטט את השיר העתיק הבא:

מִינוֹרוּ הוֹדוֹ        ככל שמבשיל
קוֹבֶּה אוֹ טָרֶרוּ     את ראשו מרכין מטה
אִינָהוֹ קָאנָה         צֶמַח האורז

התכונה החשובה ביותר בבוּדוֹ, היא נימוס צנוע, אשר בא לידי ביטוי בקידה שאנו מחווים זה לזה לפני ואחרי כל תרגול. הקידה היא כשדה אורז המוכן לקציר ביפן. שתילי האורז צומחים במהירות עד ששיבולי אורז מעטרים את ראשיהם הזקופים. אך אם קוצרים את האורז בשיא זקיפות קומתו, הגרגרים לא יהיו בשלים דיים.

הזמן המתאים ביותר לקצור את האורז, הוא כאשר הגרגרים מבשילים עוד זמן מה, וגדלים עד שמשקלם מכופף את הגבעולים, כאילו קדו קידה צנועה. דומה לכך הוא האדם. זה המפגין גאווה ומרוצה מעצמו, טרם הבשיל. אדם "בשל" הוא זה היודע להכיר תודה בקידה ענווה, ולהביע את הערכתו לזולת ולמעשיו.

תודה להראל אברוצקי על תמונת הקידה של שיממוטו סנסיי ותלמידיו במקדש טנקאווה שבמחוז נארה - יפן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה