יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

הסבר קצר אודות צעד ראשון על הטטאמי, שורה, חניכים וחונכים

צעד ראשון על הטָטָאמִי: החלטנו להתנסות באימון בדוג'ו, כיבינו את הנייד, חלצנו נעליים, ועלינו על משטח מזרני הטטאמי בקידה נאה. דקות ספורות לפני תחילת השיעור, כולם מסתדרים ומתישבים בשורה ישרה. הוותיקים ביותר יושבים ראשונים, ואחריהם לפי סדר וותק ודרגה, כל אחד מוצא את מקומו עד לקצה השורה בה יושבים המתאמנים המתחילים ביותר. בדוג'ו שלנו ביפן, כשהצטרפתי כתלמיד חדש,  ישב על ידי לעיתים מתאמן וותיק שהיה אחראי באותו יום על ההדרכה האישית שלנו.

לדעת את מקומי: אנחנו נוהגים לשבת בשורה ישרה ולהתחיל את השיעור באופן טקסי ומסודר. הישיבה בשורה מזכירה לנו, שכתלמידים, כולנו שווים ברצון ללמוד, וכולנו כאן ביחד כקבוצה שתפקידה לתמוך זה בזה ולהתקדם יחדיו. המתאמנים הוותיקים מאיתנו ובעלי דרגה גבוהה משלנו נקראים על ידינו בתואר סֶמפָּאִי. תפקיד הסמפאי שלנו, הוא לסייע לנו בכל תחום ותחום הקשור לדוג'ו ולאימונים. מתאמנים פחות וותיקים מאיתנו, ואלו שבדרגה נמוכה משלנו, נקראים קוֹהָאִי, ועלינו לשמש להם דוגמא, לסייע להם ולהיות ערניים לצרכים שלהם. עלינו לשים לב ככל האפשר לבטיחות ולשלום הקוהאי שלנו.

דאגה זה לזה: קיימות קבוצות בהן יש התיחסות קפדנית ומחמירה לגבי תפקידי הקוהאי והסמפאי. אצל המחמירים, הקוהאי נושאים את תיקי הציוד של הסמפאי, מקפלים להם את ההקאמה, וממהרים לבצע את מטלות הדוג'ו השונות. בדוג'ו שלנו העניינים רגועים יותר. כל אחד דואג לציוד של עצמו, ודווקא הוותיקים הם אלו שממהרים לבצע כל מטלה ולשמש דוגמא למתחילים. ניתן לומר שסמפאי וקוהאי הם מקבילים למילים חונך וחניך. בדוג'ו, כל אחד הוא חניך של הוותיקים ממנו, וכך מתאפשרת עזרה הדדית וסיוע רב למורה שאינו יכול לבדו לדאוג לצרכי כל מתאמן ומתאמן. הדרכת הקוהאי צריכה להיעשות בענווה ובכבוד. קבלת ההדרכה של הסמפאי צריכה להיעשות בהכרת תודה שבאה לידי ביטוי בקידה שקטה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה