יום שני, 31 בדצמבר 2012

קנשו פורויה סנסיי

Reverend Kensho Furuya
1948 - 2007
Each spring I come here to Become One
with the blossoming flowers,
My body thus has become just so many memories.
Hidden away under the leaves,
One flower still remains ...
from ACLA web-site

"שׁוּסֶיי" דממת אימון.
ביום שישי ה 6 במרץ 2015 נקיים שיעור אייקידו מיוחד לזכר פורויה סנסיי. אנחנו נתאמן במשך 90 דקות ללא דיבורים בתקווה לגלות דבר משמעותי בלב הדומיה.
האימון יתקיים בדוג'ו שלנו בין השעות 16:30 עד 18:00.
ההשתתפות היא ללא תשלום. כיבוד קל יתקבל בברכה.


בשנת 2001, אחד התלמידים בדוג'ו שלנו השאיל לי ספר, אשר ככל שהתקדמתי בעמודיו, הבנתי שהוא עומד להיות תיבת אוצרות של תובנות אודות האייקידו, הבודו, והחיים בכלל. הספר נקרא "קודו - דרכים עתיקות". חיפשתי מייד באינטרנט מידע אודות המחבר, וגיליתי שהוא מורה לאייקידו אמריקאי ממוצא יפני, וכומר זן בודהיסטי. באתר האינטרנט של הדוג'ו שלו, היה מדור הודעות יומיות מהמורה, והכתוב בו היה מרתק לא פחות מהספר. אימייל אל המורה היה פתח לידידות וחברות עמוקה. פורויה סנסיי הפך ממש להיות לי למורה, אמנם לא לטכניקה וללא פגישות פנים אל פנים, אך למורה שדאג לי ולימד אותי יותר מכל מורה שהיה לי אי פעם.



הדאגה האישית שלו מלב אל לב, והנכונות האינסופית שלו תמיד לענות לי בהרחבה על כל שאלותי תמיד הפעימו אותי. שאלתי אותו שאלות לגבי נושאים שונים שקשורים לאייקידו, לבודהיזם, להדרכה, ליחסי אל התלמידים, להיסטוריה של יפן ושל אמנויות יפן, ועוד ועוד. היו מקרים שהוא אף התקשר במיוחד כמה פעמים ליפן לחברים שלו בכדי להעביר אלי את דעתם בנוגע לשאלות שלי. נהגנו להתכתב, ולשוחח בטלפון, והוא לעיתים הפתיע אותי במתנות שהוא שלח לדוג'ו שלנו, תמיד בהפתעה וללא קשר שום אירוע. הוא נתן לנו שלוש מגילות בודהיסטיות עם קליגרפיה חכמה ומרשימה ביופיה, ספר עתיק עם דוגמאות לקליגרפיה יפנית בכדי שאוכל להתאמן בעזרתו, וכן מספר מאמרים וראינות עימו שתורגמו כולם לעברית. אני מקווה השנה להוציאם לאור כקובץ בעברית שמאחד את כולם, כולל את צילומי המגילות ואת המשמעות שלהן.

בכל שנה באפריל, פורויה סנסיי ערך בדוג'ו שלו סמינר לזכרו של מייסד האייקידו. הוא נהג להזמין מורים בכירים וזוטרים כאחד, ובשנת 2007 הוא ביקש ממני שאבוא להדריך (כמורה זוטר כמובן) ולשהות עימו למשך כשבוע ושנוכל סופסוף להיפגש. הכל אורגן, והדוג'ו שלו אף מימן לי את כרטיס הטיסה, ואז, בשיא ההתרגשות, חודש לפני הסמינר, קיבלתי שיחת טלפון מאחד התלמידים שלו, שבישר לי בשורה שכמו עצרה את חיי ואת הזמן, ופרצה סכר של עצב ודמעות.

קנשו פורויה מת מדום לב בדוג'ו שלו חודש לפני שנפגשנו. הוא מת חצי שנה לפני שהיה עליו להעביר את הדוג'ו שלו שהיה העתק מושלם של דוג'ו מהמאה ה17. הדוג'ו היה ממוקם ברובע "טוקיו הקטנה" בלוס-אנג'לס, ופרוייקט נדל"ן ענקי כפה עליהם מעבר. כיום הדוג'ו החדש שלהם ממוקם ברובע צ'יינה טאון, והוא הועתק בשלמותו במבצע מורכב, ופועל כיום באופן מרשים על ידי תלמידיו הבכירים שממשיכים את דרכו.

קנשו פורויה סנסיי נמצא עמוק בליבי. הגעגועים לא פוחתים, לו, לחכמתו, לדאגה שלו לי ולדוג'ו שלנו, לאימיילים ולשיחות הטלפון, ופשוט לאדם המיוחד הזה שנוכחותו היתה אמיתית ולבבית.

הנה קישור לסיפור הביקור שלי בדוג'ו שלו, וכן אוסף של מאמרים שקשורים אליו בבלוג הישן שלי.

בברכה ולהתראות בשיעור המיוחד,

זאב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה