יום שישי, 25 בינואר 2013

איש יקר שיחסר מאוד


בדרכי חזרה הביתה מהשוק (דגים מפולטים ממלניק) עברתי ברחוב הרצל מול החנות לכלי עבודה של צבי טל (צביקה). כידון האופניים היה עמוס בקניות, אז עמדתי עם האופניים בפתח החנות ושאלתי את אשתו של צביקה מה עם המטאטאים הטובים שהזמנתי לפני יותר מחודש. זו חנות מיתולוגית, קטנה, מהדור של החנויות של פעם, עם יחס אישי, לא כמו רשתות ה"עשה זאת בעצמך". 
היא ענתה לי משהו בשקט. שמתי את ידי על אוזני בכדי לשמוע אותה יותר טוב, ושוב לא שמעתי את שהיא אמרה לי. אחד העובדים יצא אלי ואמר לי שצביקה נפטר. ששלשום היה היום השלושים... 

צביקה היה אדם שאהבתי, אף שסך הזמן שביליתי במחיצתו במשך שנות חיי מסתכם אולי בעשרים דקות. הגעתי אל החנות שלו אולי פעמיים או שלוש בשנה, לשכפל מפתחות, לקנות כלי עבודה כלשהו, או להתייעץ לגבי תיקון של משהו. הוא תמיד היה מקסים, אדיב ונדיב. היו מקרים שהוא נתן לי כלי עבודה ואמר לי, נסה אותו, ואם הוא מתאים לך, חזור אלי ושלם לי. אם לא, אתה יכול להחזיר או לקנות משהו אחר. למדתי ממנו לתת אמון באנשים, לחייך לכל אדם שאתה פוגש, להביט בחיים ברצינות מהולה בקריצת עיין שובבה. 
הוא היה סוג של סנסיי (מורה) עבורי.

השענתי את האופניים על יד הכניסה, ניגשתי אל אשתו שמנהלת עכשיו את החנות הקטנה, העסוקה והוותיקה, החזקתי לה את היד ונתתי לה את מספר הטלפון שלי למקרה שהיא תזדקק לכל עזרה שהיא. היא הביטה בי בעיניים עצובות ובתודה. 

כשיצאתי, ראיתי את העובד שלו יושב בחוץ עם דמעה בעינו. הבטתי אל תוך החנות על העובד הנוסף ושוב על זה שישב בחוץ, וקלטתי שאם בדקות הספורות בשנה קיבלתי מהבנאדם הזה כל כך הרבה, עבורם הוא היה בוודאי אוצר שופע וממש כמו אבא.
צביקה יחסר, לא רק לי אני בטוח.

זכרו של צבי וההשראה שלו תמיד ימשיכו להעניק לי ולרבים את אותו אור וחום, רוחב הלב והאמון באדם - כלפי אלו שמסביבנו, כפי שהוא ידע להעניק לכולנו.

חזרתי עכשיו הביתה, וחשבתי לשתף אתכם בזה, בתקווה ובידיעה שמשהו מזה יעבור הלאה.
זה המעט שאני יכול לעשות למענו, למען משפחתו, ולמען עצמי.

היה שלום צבי יקר, תנחומי למשפחתו ולכל מכריו.

זאב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה