יום שבת, 8 ביוני 2013

סיכום מבחני דאן שנערכו ביוני 2013

שיממוטו שיהאן (דאן 8) ואני בזמן מבחני הדאן
התמונות הנהדרות באדיבות אולגה ורובי.

רשומה המוקדשת לנבחנים ולנבחנות לחגורה שחורה ולדאן 2: מבחן לחגורה שחורה, הוא עבור רבים מאיתנו אירוע מכונן אשר מהווה נקודת התחלה חדשה בסיומה של תקופת משמעותית ביותר של אימונים. במקרים רבים, התקופה שקודמת למבחן מזמנת לנו קשיים גדולים, אך היא משמעותית הרבה מעבר לשיפור הטכני שלנו באייקידו. 
כך לפחות אני חש.

המבחנים שנערכו בדוג'ו שלנו לפני שבוע בדיוק, היו יום חג של ממש. חג של אייקידו יפה ביותר ושל המבחנים הטובים ביותר שידענו עד כה.
אפשר לזקוף זאת לזכות שילוב של מספר גורמים: העבודה המשותפת והאכפתיות העצומה בין המתאמנים. העזרה שהוותיקים העניקו למועמדים, ההשראה ששיממוטו שיהאן העניק, החגיגיות שנוצרה בדוג'ו במעמד המיוחד, ובוודאי אפשר למנות עוד, אך בסופו של דבר, היו אלה הנבחנים והנבחנות, חברינו הנהדרים שהעניקו לנו חוויה שלא תישכח לעולם.

בני המשפחה והחברים שהוזמנו לצפות במבחנים, "נאלצו" בשל מבנה הדוג'ו שלנו לשבת ביחד ולהצטופף זה לצד זה. הקירבה הזו שנוצרה בין כולם יצרה מראה שחימם את ליבי. זו הזדמנות להודות מקרב לב על תמיכה יקרת ערך זו של בני המשפחה שלנו והחברים.


תדרוך אחרון רגעים ספורים לפני המבחנים

מעגל הדוג'ו שלנו: בדוג'ו שלנו לא נהוגה היררכיה. כולם מתאמנים בידידות. המבנה החברתי של הדוג'ו שלנו הוא לא פירמידה אלא מעגל. לכן, אני אמנם רואה בכל אחד מאנשי הדוג'ו הנהדרים שלנו תלמידים, אך מעל להיותם תלמידים, ליבי רואה אותם כחברים אמיתיים לדרך משותפת ולחיים. אני מאמין שתחושת חברות זו היא הדדית לחלוטין.

יונה סנסיי (מבכירי מאמני הג'ודו בישראל)
ואיתן סנסיי (ראשון המורים לאייקיקאי בישראל)
הסכימו לצפות במבחנים ולהעניק משוב

כנהוג בדוג'ו שלנו (ובדוג'ו בו "גדלתי" ביפן), כל מועמד למבחן חגורה שחורה ומעלה, מגיש מאמר בנושא הקשור לאייקידו. בחרתי להציג כאן קטע קצרצר מכל אחד מהמאמרים המעולים שהוגשו על ידי הנבחנים והנבחנות. אחד המאמרים אף העלה דמעות של התרגשות בעיניי.

קידה קבוצתית בתחילת המבחן


נילי יוחאי, נבחנה לשודאן (חגורה שחורה).


"היום אני יכולה להגיד בוודאות שהאייקידו הוא חלק בלתי נפרד מאורח חיי.
לעומת זאת, כשהתחלתי להתאמן באייקידו, היו רגעים שרציתי לעזוב. טכניקות שניסיתי שוב ושוב ופשוט לא הצלחתי להבין איך עושים אותן, טכניקות שחשבתי שאני יודעת לבצע ואז הסתבר לי שלמעשה אין לי מושג. אבל כשהייתי לבדי, וחשבתי ברצינות על "לעזוב", כי אני לא מצליחה וקשה לי, ניסיתי לדמיין את עצמי שנה מאוחר יותר, וחשבתי שבעוד שנה אני כבר בטח אצליח יותר באותן טכניקות, ואיזה כיף יהיה לדעת שלא ויתרתי לעצמי.

למעשה בלי לדעת, יישמתי את העיקרון הבסיסי באייקידו והוא – הניצחון על עצמי ועל החולשות שלי. גם היום, אחרי יותר משש שנים של אימון, יש לא מעט רגעים מתסכלים, אבל הרצון לעזוב נעלם כאיננו – נשאר הרצון להתקדם ולהשתפר עוד ועוד.


מיהו קטאוקה ארליך, נבחנה לשודאן (חגורה שחורה)




優れた合気道家の腕は温かく柔らかくして掴みどころがなく、未熟なものの腕は冷たく硬く折れやすい。合気道の世界は深妙です。初段に向ってさらに精進するのみです。

"זרועותיו של מתאמן מיומן באייקידו, הן רכות וחמות, וקשה לאחוז בהן. לעומת זאת, מתאמנים פחות מיומנים הם בעלי זרועות נוקשות וקרות, ויש תחושה שהן אף שבירות. עולם האייקידו הוא עמוק ובלתי ניתן לתפיסה ממשית.


בהתכונני לקראת החגורה השחורה, אני מתאמנת ככל יכולתי, וחשה שכל שיש לעשות, הוא להקדיש את כל כולי בכל ליבי לאימון (שׁוּגיוֹ)."



רון קמינסקי, נבחן לשודאן (חגורה שחורה)


"Another way in which aikido is beautiful is in how it brings people together. Training is done on the mat in pairs and small groups. Dojos organize larger groups together. On an even higher level, many dojos are organized based on a shared style of aikido. In addition, aikido itself unifies all of the people who practice it. I believe that this is not even the highest level: the philosophy of aikido, in protecting the attacker and in adopting techniques which blend with the attack instead of opposing it, actually reflects a viewpoint which unifies all mankind."

"דרך נוספת המציגה את יופיו של האייקידו, היא האחדות אשר נוצרת בין אנשים. האימון על הטטאמי מבוצע בזוגות או בקבוצות קטנות. הדוג'ואים מאורגנים בקבוצות גדולות יותר. במבט רחב יותר, דוג'ואים רבים מאוחדים באירגונים, אשר המשותף להם הוא סגנון האייקידו. בנוסף, האייקידו עצמו מאחד את כל העוסקים בו.
אני מאמין שהאייקידו מאפשר אחדות גבוהה אף יותר: הפילוסופיה של האייקידו אשר מלמדת אותנו לשמור על שלום התוקף ולאמץ טכניקות אשר דוגלות בהתמזגות עם ההתקפה במקום להתנגד לה, למעשה משקפת השקפת עולם אשר מאחדת את כל בני האנוש."


דרור אורבך (בן 15 - החל להתאמן בגיל 4.5), נבחן לשודאן (חגורה שחורה)



המעבר בין האייקידו באימוני הילדים לאייקידו באימוני המבוגרים לא היה קל, והוא דרש התמדה רבה וכוח רצון ללמוד וליהנות מהאייקידו. אך לפי כמות הקושי כך הגיעה גם ההנאה הגדולה שבאייקידו של המבוגרים האפשר ללמוד באופן יסודי ומהנה. אני רואה במבחן השודאן הישג גדול, ומצפה להמשיך, להתאמן ולהתקדם באייקידו ביחד עם הדוג'ו. אני מודה לכל מי שעזר לי (וימשיך לעזור לי) להגיע לאן שהגעתי.


מתן פיינזילבר (בן 16 - החל להתאמן בגיל חמש), נבחן לשודאן (חגורה שחורה)


"אני חושב שמאז שהתחלתי להתאמן, למדתי המון דברים על עצמי ועל היחס שלי לאנשים דרך האימון. בין אם זה החל מהדבר הכי בסיסי שהוא הקידה שמבקשת להתאמן ומאפשרת לנו להראות א הכרת התודה שלנו על כך שיש לנו מישהו להתאמן איתו ולהשתפר. תשומת הלב המתמדת שנדרשת בכל רגע מתחילת הטכניקה ועד לסופה שמתבטאת בדאגה לבן הזוג. הסובלנות שנרכשת עם השנים באימונים והדרך ללמוד להסתדר גם עם האנשים שהיית מעדיף לא להתמודד איתם ביום יום או להתאמן איתם. ולבסוף, בקידה נוספת המודה שנית בסוף התהליך.

אני חושב שהיום האייקידו בשבילי הוא כבר יותר מתחביב. הדוג'ו הוא מקום בטוח שכיף להגיע אליו, ולאחר הבנה מסוימת האימון נהיה יותר מסתם אימון. הוא נהיה באמת כלי להשתפרות ופיתוח עצמי."


הראל אברוצקי, נבחן לשודאן (חגורה שחורה)


"האייקידו עבורי הוא כיבוד איש את רעהו ומציאת הטוב בכל אדם ומהותו. האייקידו הוא מתן אמון ושילוב בין אנשים ובין עולמות. אנשים מכל סוג. ההולכים והרצים, ואלו שבכיסא גלגלים, והמתקשרים עם סביבתם ואלו שלא. הרואים והעיוורים, השומעים או לא, המבינים לאט או מהר, מדת כזו או אחרת...
האייקידו מאחד בינינו, ממזג, יוצר משהו משותף, אחד, חדש, זורם, יפה. יוצר חברה בריאה, מחייכת, תומכת, דוחפת שלא נותנת לאף אחד מחבריה ליפול. אנו סך חלקיה וכל אחד מוסיף לה משהו חשוב ואיכותי..."


עדו קאליר, נבחן לדאן 2 (דרגה שניה בחגורה שחורה)


"לפני כשתים-עשרה שנה, טיפסתי על הר קניה. יש גבוהים ממנו, אך למטפס החובב הוא אתגר רציני. השביל העולה למעלה מתפתל, עולה וגולש ושוב עולה אך תמיד ברור. לאחר שלושה ימים של טיפוס הגענו לעמק קטן וביקשתי יום להיות באותו גובה, ללא טיפוס. לא רק כי עייפתי, אלא כי ביקשתי לא להיות במסלול. עמדנו באחו בצד ושיחקנו פריזבי בשמש. "היי אתה לא ממשיך ?" צעקו לי . "וודאי שאני ממשיך. ביום אחר. " עניתי . "הנה השביל והנה ההרים. הם מרשים לי לעזוב אותם קצת, הם לא עוזבים אותי".


רועי יניב, נבחן לדאן 2 (דרגה שניה בחגורה שחורה)


"אולי ניתן לדמיין את החיבור בין קי וקוֹקיוּ כלהקת דולפינים שרוכבת על גל בתזמון מופלא ואף יכולה להימצא גם בתוכו, מסוגלת לקפוץ החוצה, לצלול לעומקים וגם לנוח כראות עיניהם, כלומר לא להימצא בסביבת הגל כלל. הדולפינים מסוגלים לשחות בעצמם אבל על גבי הגל הם מקבלים דחיפה של עוצמה.

...אם אני לוקח נשימת בטן עמוקה, מדמיין שבתוך גופי זורמת אנרגיה כלשהי, אני לעיתים מצליח להתגבר על מצב פיזי ובעיקר מצב נפשי ירוד. אני מרגיש את החיוניות הזו מעירה את גופי ומוחי ואז יש חיבור בין קי לקוקיו עבורי."


דורי שטטר, נבחן לדאן 2 (דרגה שניה בחגורה שחורה)


"...נוכחתי לראות שמתאמנים רבים, אחרי קבלת השודאן, מתנהלים בצורה יותר בטוחה ומרגישים יותר בנוח ובשקט עם האייקידו שלהם.

...במבט לאחור אני מבין שעברתי תהליך של השלה של מה שהכרתי לצורך התקדמות. בעצם כל הלבנים של המבנה הישן הוסרו וסודרו אט אט בסדר חדש. סוף סוף הבנתי את מה שלא הבנתי בהתחלה: בכדי שהאייקידו יהיה אפקטיבי, חייבים להתאמן בצורה רכה ובשיתוף, ללא מצבי קרב ותחרות, בכדי לבצע את הפירוק וההרכבה מחדש הנ"ל.

כיום אני יודע שאני מתקדם ואמשיך להתקדם אל עבר השאיפה הראשונית - לדעת אייקידו. שאיפה שלעולם לא תמומש לגמרי. ופיניתי מקום, פשוט לבוא ולהתאמן וליהנות מהרגע, מהאימון, מהעבודה עם בן הזוג, ומהדוג'ו שבעצמו מתפתח, ועובר תהליכים של השלה ובנייה מחדש ביחד איתי."


רונן מילר, נבחן לדאן 2 (דרגה שניה בחגורה שחורה)



מודעות מושגת על ידי השקטת התודעה. כתוצאה מכך הגוף נרגע ויכול להיות רגיש לכוונותיו של השותף לאימון. נשימה היא האמצעי לחיבור בין התודעה והגוף. היא מחברת בין התנועות שלנו ושל הפרטנר, או בין הקי של שנינו. החיבור הזה נקרא קִי-מוּסוּבִּי. ברמה הגבוהה ביותר, הטכניקה היא ביטוי של חיבור רוחני בין הטורי והאוקה. חיבור זה בא לידי ביטוי במודעות רחבה אשר צריכה להתרחב לסביבה כולה.


חזי גילדור, נבחן לדאן 2 (דרגה שניה בחגורה שחורה)


"מספר שורות של יהודה עמיחי. הן אינן קשורות ישירות ל"קי" אבל הן מייצגות את הקישור שלנו אל העבר וליקום:

כְּשֶׁאָדָם מֵת, אוֹמְרִים עָלָיו, נֶאֱסַף אֶל אֲבוֹתָיו.
כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַי, אֲבוֹתָיו נֶאֱסָפִים בּוֹ,
כָּל תָּא וְתָא בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשׁוֹ הוּא נָצִיג.
שֶׁל אֶחָד מֵרִבְבוֹת אֲבוֹתָיו
מִתְּחִלַּת כָּל הַדּוֹרוֹת.

אנחנו "תוצר" גנטי של שרשרת ארוכה, וגם של השפעות מהסובבים אותנו: משפחה, מורים, חברים. ואת הכל צריך לשאוף ולתעל לכיוונים חיוביים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לך על שנים של הדרכה וידידות."

4 תגובות:

  1. זאב נהנתי לראות ולקרוא. ממש מרגש אותי להבין את הכבוד שהתלמידים רוכשים לדוג'ו שלך.את הכבוד שהם לומדים להעניק איש לרעהו,ואת הכבוד למקום שבו הם נמצאים,הילדים שלי מתאמנים במקום אחר וזה בדיוק אחד הדברים שקיוותי...והתאכזבתי .
    ישר כח .גילה.

    השבמחק
    תשובות
    1. גילה יקרה,

      תודה על התגובה מחממת הלב.

      לגבי חלקה השני של התגובה: אם הילדים שלך נהנים ומפיקים דבר מה, כדאי לתמוך בהם ולהסביר להם שלכל מקום ולכל אחד יש ייתרונות וחסרונות. אני בטוח שמתאמנים מוצאים חסרונות גם במסגרת האימון אצלנו.

      שמרי על קשר :)

      זאב.

      מחק
  2. מקסים ומרגש. אכן מנהג יפה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יורם יקר, תודה לקבל חיזוק שכזה לדרך. מחכה להיפגש שוב בקרוב. שמח מאוד מאוד שפגשת (אתה, יוהאנה, דובי...) את שיממוטו סנסיי. תודה על התגובה :-)
      זאב.

      מחק