יום חמישי, 15 באוגוסט 2013

מה שחבוי בחימום (המתנה היא מתנה)

התחלה טובה היא לרוב מפתח להמשך מוצלח. מתאמנים רבים סבורים שחשיבות תרגילי החימום, מסתכמת בהכנת הגוף והנפש לקראת אימון האייקידו שלנו, אך ישנם דברים נוספים וחשובים שתלמידים חדשים ומורים בתחילת דרכם מגלים אט אט. אשמח אם תקראו רשומה הראשונה זו בסדרה שאני מתכוון לכתוב כאן בימים הבאים, אודות מה שחבוי בחימום.

המורה הבורח
שמעתי פעם על מורה שנהג מדי פעם להעניק לתלמידיו אימונים אישיים. הוא ביקש שיגיעו למקום כלשהו בשעה מסויימת, אך תלמידים שנהגו להגיע בזמן, המתינו עד בוש, ומשראו שהמורה איננו, חזרו הביתה באכזבה או בכעס. כשהם שאלו אותו לפשר הדבר, הוא אמר להם שהוא הגיע עשר דקות לפני האימון, המתין להם, ומשראה ששעת האימון עומדת להגיע, הוא עזב את המקום. תלמידים שהגיעו לפני הזמן, זכו לאימון אישי מעולה, אך תלמידים שהגיעו בזמן, הבינו מאוחר יותר שהמורה עזב את מקום המפגש דקות ספורות לפני המועד עליו סיכמו. הוא אמר להם: "תלמיד צריך להמתין למורה שלו ולא להיפך. תמיד נסו להגיע לפחות חמש דקות לפני הזמן שקבעתם עם המורה או עם כל אדם אחר."

מתנה בלתי נראית
כאשר מישהו מזמין אותנו למפגש חגיגי או לארוחה מיוחדת, נהוג להביא עימנו מתנה כלשהי עבורו. לכל אימון אייקידו, אנו מביאים דבר מה בלתי נראה אך מורגש ובעל חשיבות רבה יותר מכל חפץ או תשלום. מתנה זו נקראת ציפיה דרוכה. בדוג'ו, אנחנו ממתינים למורה. דקות ספורות לפני תחילת השיעור, כולנו כבר יושבים בשורה אחת בסייזה, מוכנים לאימון, מצפים לקראתו, מבקשים בליבנו ללמוד ממנו. כשמורה עולה על הטטאמי, הוא מייד מרגיש את האווירה הזו שהתלמידים יוצרים. קבוצה של אנשים שיושבים בדממה עם לב שמשתוקק ללמוד, מייצרת אווירה ותחושה שממלאת את כל חלל הדוג'ו. אוירה שכזו, ממלאת את ליבו של המורה בהשראה ובקי. באימון הבא, נסה/י להעניק למורה שלך את התחושה הזו. הַמְתָּנָה למורה היא מַתָּנָה למורה.

התרגיל הראשון
תחושה זו של חיבור בין לב שמבקש לקבל  ולב שמבקש להעניק, תאפשר היווצרות השראה ואימון פורה. הגעה בזמן היא התרגיל הראשון החשוב בכל אימון. אמנם מוטב להגיע באיחור מאשר להפסיד את האימון כולו, אך כדאי לנסות וללמוד לנהל את חיינו באופן שיאפשר לנו להגיע רגועים ולפני הזמן לכל  מקום.

להתראות בדוג'ו.

אין תגובות:

פרסום תגובה