יום שישי, 16 באוגוסט 2013

עיני תינוק ושפם האייקידו שלנו

רשומה זו היא שניה בסדרה שעוסקת בדברים החבויים בחימום שלנו באייקידו. הרשומה הראשונה עסקה במתנה שבהמתנה. הפעם, ברצוני לשתף במחשבות אודות פשר הקולות והדממה שבחימום.



לנקות את השפם של האייקידו שלנו
לפני מספר שנים, משרד התחבורה יצא בקמפיין פרסומות בטיחות בדרכים, וביקש מהנהגים לנקות את השפם לפני שיוצאים לדרך. לאחר שהנהגים זקפו גבות בפליאה, הוסבר להם ששפ"מ הוא ראשי תיבות לשמשות, פנסים ומראות. ניקוי השימשה והמראות, מאפשר לנו לראות הייטב את הסובב אותנו.

גם באייקידו, אנו נוהגים "לנקות" את ה"שמשות והמראות", או לייתר דיוק, את אמצעי החישה שלנו, שהם בעיקר העיניים, האוזניים והמוח המהווה את הלב, התודעה, את תשומת הלב, את כושר הריכוז, הזכרון ועוד. נקיון שלושת אלה, מתבצע עם הגעתנו אל הדוג'ו וכן במהלך החימום. ראשית, אנו חולצים נעליים, ולובשים בגדי אימון לבנים. בחדר ההלבשה אנו משאירים את בגדי היומיום, וכן את כל מה שמסמל את החומרניות של החיים - את הארנק עם הכסף, את הטלפון הנייד שהמרחק ממנו מעניק לנו שקט מהמולת החיים, את השעון, מפתחות המכונית, וכן את כל התכשיטים שענדנו לפני כן. זוהי מלאכת הניקוי הראשונית והחיצונית שמשפיעה מייד על הנפש ועל הגוף שלנו. כולנו עולים על משטח הטטאמי בבגדי אימון פשוטים, לבנים, יעילים ואחידים.

מעקב צמוד
תחילת השיעור היא בישיבה שקטה, שמעניקה הפוגה מרעשי היומיום ומשטף המחשבות. מהרגע שהמורה ניגש את חזית הדוג'ו ומתיישב מול הקבוצה, אנו מתחילים לעקוב אחר מעשיו ותנועותיו. המורה קד, אנחנו קדים, המורה מבצע תנועות חימום, ואנחנו עוקבים אחריו ומבצעים הכל באחידות עימו. השקט שיצרנו מנקה את התודעה, ולאחר מכן בהתאחדות זו עם מעשיו ועם קצב תנועותיו של המורה, מתאפשר לנו להפוך את הקשב ואת המבט לצלולים ורגישים יותר.



אצבע צְרֵדָה
בדוג'ו שלנו, חלק ניכר מתרגילי החימום מבוצע מבלי שהמורה יאמר או יסמן מתי להחליף כיוון תנועה, יד או רגל. לכל מורה יש דרכים משלו, וכמובן שכל דרך, כבודה במקומה מונח. בדוג'ואים אחרים, ראיתי פעמים רבות מורים שמסמנים לקבוצה בעזרת צליל מכת יד על הטטאמי או על הגוף, או בעזרת השמעת צליל "הקלקה" בעזרת האצבעות. האם ידעתם שבעברית, צליל זה נקרא "הכאה באצבע צרדה"? אצלנו בדוג'ו, התלמידים נדרשים לעקוב אחר תנועותי בעזרת חוש הראיה בלבד. כאשר מבוצעים תרגילים בעיניים עצומות, או כאשר אני יודע שבתרגיל מסויים אי אפשר להבחין במעשי, אני נוהג פשוט להורות בקול ולומר מה נדרש לעשות. בדוג'ו שלנו נהוגה התאחדות שקטה בין התלמידים לבין תנועות גופו של המורה, תוך הקשבה מדי פעם לקולו. זוהי דרכנו ליצירת תנאים ללימוד יעיל ולאימון מוצלח.

קוֹטוֹדָאמָה: קולות שמשפיעים על הנפש
במהלך תרגילי החימום בדוג'ו שלנו, המורים שמעבירים את החימום, אינם מכים באצבע צרדה ולא משמיעים צלילי טפיחה על הטטאמי או על הגוף. במקום קולות אלה, אנו משתדלים ככל האפשר לבצע את תרגילי החימום בשקט. כך מתאפשר לתלמידים להרגיל את עצמם להיות ערניים למתרחש ולשים לב בעצמם לסביבה. רק כאשר לא ניתן להבחין בתנועותיו של המורה, הוא משתמש בקול שלו ובמילים. לקולות ולמילים שבוקעות מהפה שלנו, יש השפעה ייחודית על התודעה. תרבויות רבות, ובעיקר העתיקות שבהן, מייחסות לקולות אלו חשיבות רבה. תחום מרתק אשר עוסק בהשפעת צלילי הברות ותנועות על הנפש, נקרא קוֹטוֹדָאמָה



עיניים פקוחות כעיני תינוק שמתבונן על העולם
נקיון השמשות, הפנסים והמראות לפני נהיגה, הוא אם כן, כנקיון הקשב שלנו וצלילות המבט. הפנסים שמאירים לנו את הדרך, הם העיניים הבוהקות והפקוחות שמאפייניות תלמיד מרוכז, ערני וקשוב. כעיני תינוק שמתבונן בהשתאות על כל דבר חדש.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה