יום שני, 29 בספטמבר 2014

תודה באימון ותודה בחיים

ההתנהלות בחיי היומיום היא ראי שמשקף הייטב את ההבנה הפנימית של האייקידו שלומדים בדוג׳ו.

יש מתאמן אחד בדוג׳ו שלנו, אולי אתם יודעים מי זה, שבסיום האימון כאשר הולכים הביתה, אני שומע אותו לעיתים אומר לחבריו לאימון ״תודה שהתאמנת איתי היום״. הלב שלי זורח כשאני שומע זאת.

שלשום ראיתי בכניסה למקדש בקיוטו את הקליגרפייה הבאה שראש המקדש צייר במכחולו: "אוּצוּקוּשִׁי קוֹטוֹבָּה ווָה קוֹקוֹרוֹ נוֹ הָאנָה" - מילים יפות הן פרחים של הלב.

美しいことばは心の花
מילים יפות הן פרחים של הלב

ישנם גם מעט מאוד (מאוד מאוד) מתאמנים, שלמרות שבאימונים הם קדים קידה יפהפייה, מחוץ לדוג׳ו הם כמעט ולא אומרים תודה. גם לא למשל כאשר כותבים להם ״בהצלחה״, או ״מזל טוב״ וכו׳. גם לא כאשר דורשים בשלומם. אני מאמין שככל שהשנים יעברו וככל שיתקדמו באייקידו, הכרת התודה האייקידואית תבוא לידי ביטוי גם בהכרת התודה שבחיי היומיום.

את הרגשות העזים ביותר שבלב - אהבה, שנאה, שמחה, עצב, הכרת תודה, אנו נוטים להביע בתנועות גוף ובהבעות פנים באופן יותר מוחשי ומיידי מאשר בעזרת מילים. קידה, היא תנועת גוף, שמבטאת בחן ובהדר, ובאופן ברור, צנוע ואמיתי את ענוות ליבנו, לנוכח דבר מה שאנו מעריכים ומודים לו.



לכל תנועה ועקרון באימונים שלנו על הטטאמי, יש חיים משלהם וביטוי גם מחוץ לדוג׳ו.

לתלמידים מתחילים ולצופים מצד, נראה מוזר לראות אותנו קדים זה אל זה, ולעיתים אף אל עבר חפצים, כגון כלי הנשק המסורתיים, משטח האימונים, ואל חזית הדוג'ו, בה תלויה תמונת המייסד. באמנויות יפניות אחרות, כגון טקס התה, נהוג לקוד אפילו אל כפיס במבוק קטן, אשר משמש ככפית לנטילת אבקת תה.


צָ׳אשָׁאקוּ  茶杓

2 comments: