יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

רוֹקוּרוֹזָאֶמוֹן והכלב



רוֹקוּרוֹזָאֶמוֹן והכלב
זאב ארליך ©2014

רוֹקוּרוֹזָאֶמוֹן נשא עימו תמיד תשעה כלי נשק, ובכל עת היה עימו כלב נאה. כאשר שאלו אותו, הוא אמר, ״זה לא הכלב שלי. כיצד כלב יכול להיות שלי? אנחנו חברים״. איך קוראים לו? שאלו אותו. ״אינני יודע, נהג רוקורוזאמון לומר, הוא מעולם לא אמר לי את שמו. יהיה זה מעשה מתנשא לתת לו שם או לומר שהוא שלי. כל היצורים החיים אינם שייכים זה לזה. כולם חלק מנשימת היקום.״

רוקורוזאמון נהג תמיד לבחור בדרך הקשה. לכן היה הלוחם הטוב ביותר ולכן עצתו היתה חכמה, אזנו קשובה, וליבו רחב. פעמים רבות, למען אחרים, הוא וויתר על האוכל שלו או על כל הכסף שנשא עימו. בכל מקום אליו הגיע, אנשים ביקשו לבטא את רגשי התודה וההערכה שלהם כלפיו, אך רוקורוזאמון לא הניד עפעף. ואמר - זה מובן מאליו.

כאשר היה ילד, כל ספר שמוריו נתנו לו הוא קרא פעמיים. כל תירגול בלחימה הוא הכפיל פי מאה. הוא תמיד בחר בחרב הכבדה ביותר, בקשת הגדולה והקשה ביותר לדריכה, ובדרך התלולה יותר. באימונים, הוא תמיד הקדים והיה נוטף זיעה הרבה לפני ששאר המתאמנים הגיעו אל היכל האימונים. 

שישה מבין כלי הנשק שלו היו גלויים לעין. שלושה מעולם לא נראו והיו חבויים. אף אחד אינו יודע מה הם שלושת כלי הנשק החבויים שרוקורוזאמון נהג לשאת עימו. הבודדים שראו אותם, לא נותרו בחיים כדי לספר את שראו.

את הכלב הוא הציל כשהיה גור בשריפה הגדולה באֶדוֹ, בה שאר הגורים ואימו של הכלב סיימו את חייהם. הגור נראה היה כגוש פחם. הוא היה פצוע ושכב ללא כל תנועה. אך הוא נשם. למרות שלא היה לו סיכוי, רוקורוזאמון שאיבד גם הוא את משפחתו בשריפה נטל אותו מהגחלים וטיפל בו במשך זמן רב עד שהחלים והיה לכלב יפה ובריא.

לכלב היתה תכונה. היתה לו יכולת יוצאת דופן לחוש בסָאקִי. סאקי היא תחושה שקיימת אצל כל היצורים החיים, אך לא כולם מודעים לה. סאקי הוא מה שמרגישים כאשר למישהו יש כוונת זדון נסתרת לפגוע בך או להרוג אותך. ״סָא״ פירושו הֶרֶג, ו״קִי״ פירושו תחושה. כאשר רוקורוזאמון שמע נהמה שקטה, קצרה ומיוחדת שהכלב השמיע, הוא הביט במהירות סביב, וחייו תמיד ניצלו הודות לכך. הכלב מעולם לא טעה.

באחת המלחמות הקשות הכלב נעלם. עברו ימים, שבועות וחודשים, אך הוא לא נמצא בשום מקום. לא חי ולא מת. רוקורוזאמון לא הראה סימני דאגה או צער, וכאשר נשאל לגבי הכלב, כל שאמר הוא שהיקום גדול. דבר אחד הוא לא סיפר, והוא שחייו המשיכו להישמר ולהינצל בזכות קול נהמתו של הכלב שנשמעה באזני רוחו. הכלב המשיך להתקיים בליבו.

שנים עברו, ושיבה עלתה בשיערו ובזקנו של רוקורוזאמון. לילה אחד אושר גדול הציף את ליבו. הוא חש לפתע בליקוקים נמרצים של פניו שלוו בקולות כלביים שמחים ובמגע פרווה נעימה בעלת ריח נהדר ומֻכָּר שכמו אמר לו: ברוך הבא אל כרי הדשא הנצחיים. חיכיתי לבואך.

3 תגובות:

  1. הסיפור מחמם את הלב ונותן השראה מכמה וכמה כיוונים, זאב. תודה על המתנה הזו. אני מצפה בכיליון עיניים לסיפור הבא. איזה כיף לקרוא ולהתעשר בנשמה!! תודה!

    השבמחק
    תשובות
    1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
    2. נחום יקר, תודה רבה. התגובה שלך היא מתנה גדולה יותר.

      מחק