יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

דוג׳ו שקשה למצוא

מי שהתאמן ביפן, בוודאי נתקל מדי פעם בגישה יפנית מסורתית בעיקר בקרב מורים וותיקים, לפיה מורה אינו משדל אנשים ללמוד אצלו. דוֹג׳וֹאים רבים נמנעים מפרסום ואף אינם שמים שלט מול הדוג׳ו. קשה למצוא מורים, וקשה למצוא את הדוג׳ו שלהם. מספר פעמים קרה לי שרציתי לבקר בדוג׳ו, אך בפעם הראשונה פשוט לא הצלחתי למצוא אותו, וגם אם מצאתי, החיפושים ארכו זמן רב ועד שאיתרתי אותו, כבר היה מאוחר מדי מכדי להיכנס לאימון בזמן. קרה לי מספר פעמים שרק בפעם השניה הצלחתי להגיע בזמן לאימון בדוג׳ו שלא הכרתי לפני כן.

בקיוטו יש מתחם יפהפה ועתיק יומין של מקדשים בודהיסטיים בשם דָאִיטוֹקוּגִ׳י. אם אדם מבקש ללמוד זֶן, לרוב הוא נדרש לפרוש לחיי נזירוּת במנזר זֶן, אך אחד המקדשים בדאיטוקוג׳י, מאפשר למי שרוצה, להגיע השכם בבוקר ולתרגל זן משעה חמש וחצי עד שש וחצי בבוקר, ולאחר מכן לשתות תה עם הנזיר היפני שמדבר גם אנגלית וגרמנית ולשוחח עימו אודות זן. גם מי שיש בידו הוראות הגעה, לרוב לא מוצא בפעם הראשונה את מקדש הזן. אני חושב שמדי כמה ימים יש מישהו שחוזר לישון בפוטון שלו, לאחר שוטטות ארוכה וגישוש בחשיכה בחמש בבוקר בסמטאות הצרות שבין המקדשים של דאיטוקוג׳י.

  (Daitokuji, 1959, By Saito Kiyoshi (1907-1997

יפנים מהדור הישן, מאמינים שדוג׳ו טוב הוא דוג׳ו שקשה למצוא.

ביום ראשון ביקרנו בדוג׳ו של תלמידי סשה בראשון לציון. גם אם יש לך את הכתובת של הדוג׳ו (רחוב משה לוי 9 - ראשון לציון), קרוב לוודאי שלא תצליח למצוא אותו. הבניין הוא גדול, והגישה היחידה אל הדוג׳ו היא דרך החנייה הפנימית של המבנה. יש לעלות לקומה השלישית של החניון, בחושך מוחלט שאפילו פנסי המכונית לא מצליחים ממש להאיר, ולנווט בין עמודי וקירות הבטון החשוף עד שמגיעים אל מתחם תעשייתי ושלל גרוטאות, ודלת ללא שילוט בולט, שמובילה לדוג׳ו הנהדר של סשה.

למרות שהדוג׳ו פעיל פחות משנה, והגענו לחגוג את סיום השנה האזרחית הראשונה מאז נוסד, מתאמנים בו כבר כשמונה תלמידים ברצינות וברמה גבוהה ביותר. סשה הוא מורה ענייני ורציני ותלמידיו הם לדעתי בני מזל ונהנים בוודאי מאימונים מאתגרים ומקדמים ברבדים רבים. ארבעה מהם קיבלו מסשה תעודות קיו 5 (הדרגה הראשונה באייקידו), והרמה שהם הציגו באימון היתה לדעתי גבוהה בהרבה.


מתאמנים באייקידו בדוג׳ו של סשה בראשון לציון

אחד התלמידים, בחור מבוגר בשם אריה, הכין על דעת עצמו חוברת שמתעדת את כל שהוא למד מתחילת דרכו באייקידו ועד לקבלת קיו 5. הוא הדפיס את החוברת המושקעת שמסבירה את הטכניקות בעזרת תמונות, ומפרשת את המושגים, וחילק אותה בנדיבותו לכל המתאמנים וכמובן לסשה. עוד לא ראיתי דבר כזה. פשוט מרשים ביותר.

קשה למצוא מורים כמו סשה וקשה למצוא את הדוג׳ו שלו. לדעתי הצנועה, הדוג׳ו שלו הוא דוג׳ו טוב.

תודה רבה לסשה ולתלמידיו על האירוח החם, ותודה לכל תלמידיי מרחובות שהצטרפו לאימון החגיגי.

4 תגובות:

  1. Thanks for reminding me of Kyoto and Daitokuji. I always had a feeling that kyudojos are really hard to find.Gal.

    השבמחק
    תשובות
    1. Dear Gal,
      Thank you for your kind reply.
      Thanks so much. Next time when you come to Israel, if you agree, lets talk again about your kyudo experience in Kyoto and if its ok, I would like to write about it. So if you have some photos, please scan them and perhaps they can complement the article.
      Happy 2015,
      Ze'ev.

      מחק
  2. כרגיל מרגש, זאב יקר
    נחום

    השבמחק