יום שבת, 14 בפברואר 2015

סליחה

בדוג׳ו שלנו נהוג לומר סליחה. סליחה כאשר מתנגשים במישהו, אפילו בקלילות, סליחה כאשר בטעות ״פולשים״ אל מרחב האימון של זוג מתאמנים, ובכל מצב בו נראה שפגענו או כמעט פגענו במישהו. ההרגל לומר סליחה, הוא אינו דבר של מה בכך. לאנשים מסויימים ממש קשה עם זה, או כפי שנהוג לומר ״כואב״ להם לומר למישהו סליחה.

אם אני מגיע באיחור אל הדוג׳ו, אני נוהג לומר למורה סליחה על האיחור. כך גם כאשר לא עולה בידיי למלא אחר כלל כלשהו. אם קורה שעלי לצאת מהאימון לפני סיומו, אני פשוט חייב להתנצל בפני המורה. בזמן האימון לא נהוג לשוחח זה עם זה, אך אמירת סליחה היא חלק בלתי נפרד מהאימון ומתהליך הבנת המהות של הדוג׳ו.

כאשר מורי הראשון כעס עלי, פוּגִ׳יטָה סנסיי, אליו פניתי לעזרה, ייעץ לי ולימד אותי שסליחה היא לא הודאה בטעות או בכשלון. הוא לימד אותי שסליחה היא פנייה ממקום עמוק בלב אל מקום עמוק בלב והתייחסות מילולית אל עצם העובדה שהמקרה אירע, ולאו דווקא קבלת אשמה. מאז, שיניתי לחלוטין את ההתייחסות שלי למילה זו.
למדתי שלמילה סליחה יש כח מטהר.

קוֹקוֹרוֹ (לב) - קליגרפייה של טָקֶדָה סוֹאוּן  武田双雲 ・心

באימון הבא, אפילו אם כמעט פגעת במישהו, אשמח ואודה לך אם הדבר ישמש כהזדמנות לתירגול אמירת סליחה. בהתחלה זה יהיה מלאכותי ומגושם, אך בהמשך זה יהפוך למעשה טבעי וגורם מטהר ושעוזר לשמור על אוירת אימון חיובית וטובה. זה מגיע למקרים מצחיקים בהם מישהו דורך עלי בטעות ואני אומר לו סליחה.

סליחה היא מִיסוֹגִי של הרגש. הדוג׳ו מאפשר לנו ללמוד אודות ערכה של המילה סליחה ולסגל לעצמנו את ההרגל לבטא אותה באופן מילולי או בקידה.

בהשוואה ליפן, בישראל פחות שומעים אנשים מבקשים סליחה זה מזה. אנחנו רואים את זה הרבה פעמים בהרגלי הנהיגה כאן בארץ. קורה לכולנו ששיקול דעת מוטעה או היסח דעת גורמים לנו לעשות טעות בזמן הנהיגה ולהרגיז נהג כלשהו. שמתי לב, שכאשר אני מבקש ממנו סליחה, הוא מופתע מעט ומפסיק לכעוס, ובנוסף, מתאפשר לי להמשיך בנהיגה רגועה יותר.

קריאה נוספת:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה