יום חמישי, 5 בפברואר 2015

להבחין בין עיקר לטפל באייקידו

מבחני קיו בדוג׳ו של לי סנסיי בארה״ב North Valley Aikikai

ככל שמעמיקים באייקידו, מגיעה ההבנה מדוע בדוג׳ו מסורתי קיים טאבו בכל הקשור לשאלות, הערות ואף רמיזות לגבי מבחנים ודרגות. אני מקבל בהבנה מקרים בהם תלמידים מתחילים בחגורה לבנה שואלים אותי מתי יתקיים המבחן הבא שלהם, ומחכה להזדמנות מתאימה להסביר מדוע אין זה נהוג לשאול שאלות כאלה. משמח אותי לראות את הרצון של התלמידים להתקדם וברור שאף תלמיד לא יכול לנחש את כלל האטיקט שמנחה את התלמידים לשמור בלב כל מה שקשור לדרגות ולמבחנים.

כאשר מתחילים להבין את ערכי הבודו ואת הלך הרוח בדוג׳ו, מבינים כמה מיותר ואף מפריע להתעסק בדרגות ולשאול לגביהן. 

כאשר הסֶנְסֶיי אומר לי שאני עומד להיבחן בקרוב, כל שאני עונה הוא ״אוֹנֶגָאִי שִׁימָאסוּ״ בצירוף קידה. גם אם אני חושב שאני לא מוכן.
אם אכן חששותינו מתגשמים ולא עולה בידינו להתכונן כראוי לקראת המבחן, המורה כבר יבין זאת, ומין הסתם לא יעמיד את התלמיד ואת עצמו במבוכה. במקרה כזה, המורה יגיש את התלמיד במועד אחר.
כאשר נודע לי המועד למבחנים, חשוב לידע את המורה במידה ואין באפשרותך להגיע באותו יום. אם מתאפשר, המורה יתאם לך, או שהמבחן יידחה לסבב הבא.

הכרתי מורה יפני שהיה קשוח וחסר פשרות בענייני אטיקט מבחנים. אם תלמיד אפילו רק רמז באופן עקיף ביותר לגבי המבחן שלו או של מישהו בדוג׳ו, הוא פשוט לא נבחן במשך מספר שנים, עד שהמורה החליט שהגישה הנדרשת הופנמה כל כך עמוק עד שלא נותר אפילו ניצוץ קלוש של התעסקות עם מבחנים ודרגות.

מדוע קיימים מבחנים? מדוע נחוצות דרגות? יש לכך סיבה מאוד מהותית, ובהמשך אני מקווה לכתוב על כך בהרחבה.

בינתיים, העיקר: אימונים מהנים ופוריים תוך הבחנה בין העיקר והטפל.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה