יום שני, 29 ביוני 2015

הקדמות ואיחורים

לפני מספר שנים היו בדוג׳ו שלנו בימי שישי בבוקר שני שיעורי מבוגרים. השיעור הראשון היה שיעור חרב שהסתיים בשעה עשר. בהפסקה בין השיעורים נהגנו לשבת ביחד וללגום קפה עם כיבוד קליל, ולאחר מכן בשעה עשר וחצי, לימדתי אייקידו.

בקבוצת שיעור החרב, היו כשבעה או שמונה מתאמנים. נהגתי להגיע אל הדוג׳ו כחצי שעה לפני תחילת השיעור כדי לארגן אותו מעט, להתלבש ולהיות מוכן בזמן, וכן כדי לאפשר למי שרוצה להגיע מוקדם ולהתאמן באופן חופשי. למרות האפשרות להגיע מוקדם, ברוב המקרים, התלמידים הגיעו כחמש או עשר דקות לפני תחילת השיעור וקרה מדי פעם שאחד או שניים איחרו איחור קל.

לאחר מספר חודשים, מספר המאחרים הלך והתרבה, ולמרות שהמלצתי למתאמנים להגיע מוקדם ולהתאמן עוד לפני שהשיעור מתחיל, הם התעלמו מבקשתי זו והמשיכו להגיע ברגע האחרון או אף להגיע באיחור.

יום שישי אחד ראיתי שהשעה כבר חמישה לתשע ועוד אף אחד לא בא. חזרתי אל חדרי, החלפתי את בגדי האימון בבגדים רגילים, ויצאתי מהדוג׳ו. בדיוק כאשר יצאתי, אחד התלמידים עלה במדרגות הדוג׳ו ושאל אותי למעשי. "אני הולך לקניות בשוק" עניתי לו.

חזרתי אל הדוג׳ו עם פירות וירקות טריים מהשוק לקראת השעה עשר. הכנתי כרגיל קפה לכולם, ישבנו ביחד, שתינו ואכלנו. לא דיברתי כלל על מה שאירע זה עתה, ושיעור האייקידו של עשר וחצי התקיים כרגיל.
מאותו יום, אף אחד לא איחר יותר לשיעורים של ימי שישי.

קורה שמאחרים לשיעור, אבל כאשר זה הופך להרגל, הדבר מבטא זילזול. ישנם מתאמנים בדוג׳ו שלנו שעובדים עד שעה מאוחרת וכלפיהם אין לי שום טענות, אלא רק הכרת תודה והערכה עצומה על שלמרות שעות העבודה הקשות שלהם הם מגיעים לאימון. אבל תלמיד שללא כל סיבה משמעותית מאחר באופן קבוע לשיעורים, לא יקבל ממני התייחסות שהוא רוצה ומצפה לקבל ממני כמורה. עד שישנה את הרגלו זה.

לשמחתי, רוב המתאמנים בדוג׳ו שלנו מגיעים בזמן, אבל בין מעט המאחרים, יש שאינם טורחים אפילו להתנצל. אם איחרת לשיעור, אין צורך בהסברים, אין צורך בתירוצים, אלא פשוט להגיד סליחה על האיחור. אם האיחורים נובעים מאילוצים שונים, אשמח אם אדע על כך כדי שאוכל להתיחס בהבנה.

אימון פורה במיוחד הוא אימון אשר אליו הגעת מספיק מוקדם כדי להתאמן עוד לפני שהשיעור החל, ולאחר מכן נשארת לאחר האימון לתירגול נוסף של הדברים שלמדנו היום. לשמחתי, מספר תלמידים בדוג׳ו שלנו מיישמים באופן קבוע את הגישה הזו. בכל אמנות שאנו רוצים ללמוד, חשוב מאוד לסגל לעצמנו הרגלים שיתמכו לנו בלמידה ולא הרגלים שנובעים מעצלות ומניהול זמנים לקוי. מאז שהתחלתי להתאמן בשנת 1984 ועד היום, כאשר אני מלמד או הולך להתאמן בסדנה או בדוג׳ו של המורה שלי ביפן, אני כמעט תמיד משתדל מאוד להגיע לפחות חצי שעה לפני תחילת השיעור ולהפיק כמה שיותר מהאימון.




תגובה 1:

  1. כל מילה - זחב! יש תלמידים שמאמינים שהם קנו מנויים לחדר הכושר, לא בדוג'ו המסורתי.
    ושוכחים שהם גם אחראים לשמירת הסדר בדוג'ו, באותה המידה כמו סנסאי ...

    השבמחק