יום רביעי, 20 באפריל 2016

מה השתנה?

הלב התרחב אתמול בזמן שיעור הנשק השבועי. בדוג׳ו שלנו, לצד הדברים הקבועים, אני נהנה לעיתים לאפשר לנו להתנסות גם בנושאים או ברעיונות שונים מהרגיל, ולעיתים אף משונים. שבירת השיגרה ושינויים שכאלה, מחוללים לעיתים חוסר נוחות או בלגן אירעי. אני מאוד אוהב לראות כיצד הדוג׳ו - שהוא בעצם האנשים שבו - מגיב, מכיל ולרוב גם מתפתח בזכות השינוי.

שינויים, בלבול ולעיתים אף תרעומת שעולה, יכולים להיות גם דבר נהדר. עבורי, הם כמו ריקון מגירה מלאה ב״שמונצעס״ על הרצפה: כמעט תמיד בסופו של דבר אני מאושר לגלות משהו שמזמן מזמן חיפשתי ואף שכחתי ממנו. זה מה שקרה אתמול.



אז מה השתנה? למשך תקופת נסיון, הכנסנו אי מוזר לאמצע שיעור הנשק: עשרים דקות של תירגול חופשי לגמרי. שלושת מדריכי הקבוצה בזמן זה עסוקים בסיעור מוחות ובתירגול נושאים מתקדמים, בעוד ששאר המתאמנים בקבוצה, מחפשים לעצמם נושאי אימון עצמי, זוגי או קבוצתי.

מה נחפש? הנה כמה נושאים שעולים בעיני רוחי; תשעה נושאים לחיפוש ולגילוי בעשרים הדקות החופשיות הללו, ואחד נוסף - עשירי - שהוא אולי החשוב ביותר:
  1. מה מסקרן אותך?
  2. מה מאתגר אותך?
  3. מה קורה כשיש לך ביד בוקן או ג׳ו ומשעמם לך או שאין לך שום השראה. מה נולד מזה?
  4. את מעלותיו של תירגול עצמי.
  5. את ההכרח ללמוד ולגלות דברים גם בעצמך ומבלי שינחו אותך.
  6. שאפשר ללמוד אפילו בישיבה בעיניים עצומות והאזנה לקולות, לצעדים, לפגיעת כלי הנשק זה בזה.
  7. שישיבה והתבוננות במתקדמים או במתחילים גם היא מלמדת.
  8. שתירגול תנועה אחת וליטושה עשויים לשנות את כל האייקידו שלנו.
  9. ששהייה במצב בו ״אין לי מושג מה לעשות עם עצמי עכשיו״ יכולה להניב פרי, ועד לשיעור הבא, אולי יצוצו בלבך רעיונות שיגרמו לך לחשוב: ״או! על זה אני אתאמן בזמן החופשי שיהיה לי בשיעור הבא״. 
  10. שכל הדברים שכתבתי כאן עשויים להיות כאין וכאפס לעומת מה שגילית בעצמך.


האם האי אכן שומם כפי שהוא נראה? כאמור, הלב התרחב אתמול בזמן שהתבוננתי במתאמנים בעודם מעבירים את עשרים הדקות החופשיות שבאמצע שיעור הנשק. אפילו צילמתי סרטון וידאו קצרצר כדי שאזכור את הרגעים הללו. נראה שהרבה יותר מהר משציפיתי, האי ״השומם״ הזה שבאמצע השיעור, כבר החל להיות פורה:



לשלוט בשלושת קופי התודעה @(^_^)@
ניכר היה אתמול שבזמן עשרים הדקות של התירגול החופשי, כולם התאמנו בשמחה ובהנאה, אך כמובן ייתכן שיש מי שהדבר מסב לו תסכול כלשהו או אכזבה. ראשית: גם תסכולים ואכזבות הם דבר חשוב באימון שלנו. זהו דבר ידוע הייטב לכל מי שהולך בכל דרך ארוכה. אחד הדברים שאי אפשר לדרוש מתלמידים, הוא אמון וכבוד. אלו הם דברים בהם זוכים ולא מקבלים בכפיה. כאשר יש לך ספק, תמיד אפשר לבקש מהמורה שלך שיספר לך את שמאחורי ההחלטות שלו. ייתכן שהמורה יסביר, וייתכן שיבקש ממך שתנסה להבין בעצמך. בדוג׳ו שלנו, החלטות לרוב נעשות לאחר מחשבה מעמיקה והתייעצות ולא כלאחר יד. כדאי לזכור, שמורים לעיתים מבקשים מהתלמידים לעשות דברים שנראים בתחילה תמוהים, אך לאחר תקופת מה, מתבררת הסיבה להם.

ואפשר גם להציע ללמוד מחכמת שלושת הקופים היפנים העתיקים:


לחפש ולגלות את הטוב במה שרואים


ללמוד להקשיב לבעלי נסיון ולא לדעות נמהרות



להמתין ולאפשר למילים להבשיל בלב טרם יצאו מהפה שלנו -
ולא למהר לחוות דעה ולהתבטא בשיפוטיות

האייקידו הוא אמנות ההתמודדות וההסתגלות לשינויים, בין השאר, היא גם אמנות ההתמודדות עם שינויים בדרכי הוראה ולימוד. שיגרה היא כר פורה לא פחות מאותם מקרים בהם היא מופרת.
אשמח אם תאמצו גישה זו במסע המשותף שלנו לאורך הדרך הנהדרת הזו.

יום מקסים,
זאב

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה