יום שלישי, 15 בנובמבר 2016

האוייב הגדול ביותר של הזמן


האוייב הגדול ביותר של הזמן הוא השעון.

במוסד לחוסים הסובלים מפגיעה מוחית קשה, בו יוצא לי לבקר אחת לשבועיים, יש אישה אחת מבוגרת שהוריה כבר אינם עוד בין החיים. בכל פעם שהיא רואה אותי, היא מספרת לי ״את השעון הזה קיבלתי במתנה מאמא״, ומבקשת ממני בהתרגשות שאכוון לה אותו. אני מכוון לה אותו במדוייק, ובשעון שלה כלל אין סוללה. הוא עומד ומצביע על השעה המדוייקת בדיוק פעמיים ביממה. עד לפעם הבאה שניפגש.



ויקיפדיה מספרת שיש זמן של חברות חקלאיות שנמדד בחלקים גדולים: זריחה, צהריים, עת ערב, לילה, חודשים, מחזוריות עונתית, תקופות שפע ובצורת...
חברה תעשייתית מודדת את הזמן ביחידות קטנות עד כדי חלקיק שניה שאחריו כבר איחרת לעבודה או שהחמצת את העיתוי להוציא איזה חידק מהמבחנה.

ומה לגבי זמן אמנים? וזמן חולמים? זמן הממתינים להגשמה או לגאולה...

בשיעורי האייקידו שלנו, לעיתים מישהו חומד לצון ומזיז את מחוגי השעון כדי שהשיעור יימשך עוד כמה דקות.
נהגתי לעשות זאת בסמינרים של שיממוטו סנסיי אבל בשנים האחרונות הוא כנראה גילה את התכסיס הערמומי והוא שם עלי עין ולמרות שאני בטוח שהוא עסוק עם התלמידים ולא רואה שאני מזיז קצת את המחוגים, הוא מייד שואל אותי ״זאב סאן, האם משהו קרה לשעון?״

השעון הזה, הוא חתיכת אוייב של הזמן. ומייסד האייקידו בכלל אמר שאין אוייבים.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה