יום שלישי, 7 במרץ 2017

האבן שבאמצע - מוקדש לפורויה סנסיי

פוּרוּיָה סֶנְסֶיי עליו השלום - שהיה חבר ומורה יקר, סיפר לי פעם אודות סוד גדול בדוג׳ו שמקורו בסוד מעניין מעולם אדריכלות הגנים המסורתיים במקדשים ביפן.




פורויה סנסיי סיפר לי, שקיים סוד בתכנון בריכת נוי קטנה בגן יפני עם דגים גדולים בצבעי זהב, כתום, לבן ואפור שנהוג לגדל בגנים יפניים. הדגים נקראים קוֹי 鯉.  כשבריכת הנוי קטנה, דגי הקוֹי נוטים להישאר כולם באותו איזור, וכתוצאה מכך, גופם מתנוון וחייהם קצרים. כדי למנוע זאת, נהוג להציב אבן גדולה במרכז, מה שגורם  לבריכה להיראות בצורת טבעת שמנה או דוֹנָאט, ונוצר מסלול עגול שלאורכו הדגים שוחים. כך הם ישחו וישחו, ויגדלו להיות חזקים ובריאים רק בזכות הצורה של הבריכה. כך ניתן לעודד את גדילתם והתפתחותם של דגי הקוי אפילו בבריכה קטנת ממדים.


פורויה סנסיי הוסיף, כי לעיתים, לפני שהוא לימד בשיעור אייקידו, הוא תהה כיצד יוכל להציב אבן זו במרכז האימון של התלמידים שלו, כך שהיא תגרום להם לצמוח ולהיות חזקים.
האבן הזו שבמרכז האימון, היא לדבריו, מה שהוא אהב לכנות ״לב אכפתי״ - "caring heart". כפי שסביב לאבן בבריכה גדלים דגי קוי בריאים, כך סביב ליבו האכפתי של המורה, גדל דור של מתאמנים מעולים.


היום לפני עשר שנים הלך לעולמו בפתאומיות אחד האנשים היקרים לי ביותר, אדם שהיה לי למורה, לחבר ולמקור השראה גדול באופן בלתי יתואר. פורויה סנסיי היה מורה לאייקידו שחי בדוג׳ו שלו, כומר זן, מומחה לתרבות יפן (בוגר הרווארד בתחום זה), ובעל הבנה וידע מעמיקים ורחבים ביותר באמנויות יפן. הידע שלו בתחום היה גדול לפחות כגודלו של האוסף של יצירות האמנות, הקליגרפיות, החרבות, כלי טקס תה ועוד. 

פורויה סנסיי חיבר והוציא לאור את הספר הטוב ביותר שאני מכיר אודות רוח האייקידו והדוג׳ו, ואני ממליץ בכל ליבי לרכוש אותו. הוא נהג לכתוב מדי יום ביומו באתר האינטרנט שלו מסר לתלמידיו בדוג׳ו שלו וברחבי העולם. וזה עוד לפני שהיו בלוגים ויומני אינטרנט. המסר היומי העניק הצצה מרתקת לחכמתו ולידע שלו ומאות ואולי אלפי אנשים ברחבי העולם ציפו לקראתו מדי יום. הוא גם נהג לעיתים להתכתב מעל גבי האיטרנט באופן ציבורי עם אנשים ששאלו אותו שאלות, ולא היסס גם לעיתים לנזוף בהם נזיפות נמרצות.

היינו חברים ואהבתי אותו אהבת נפש, אך יותר מזה, הוא היה לי למורה והוא התייחס אלי כאל תלמידו. למרות שמעולם לא נפגשנו, היה לו אכפת ממני לא פחות ממורים ששהיתי במחיצתם. נהגנו להתכתב ולשוחח בטלפון, ובנוסף לעצות חכמות באלף ואחד נושאים שקשורים לניהול הדוג׳ו וחיי אייקידו, הוא מדי פעם שלח לדוג׳ו שלנו במתנה קליגרפיות מיוחדות פרי מכחולם של נזירי זן מיפן.

חודש לפני שהיינו אמורים להיפגש בדוג׳ו שלו, הוא באמצע שיעור אייקידו התמוטט ונפטר מיידית. הביקור אצלו בדוג׳ו בלוס-אנג׳לס לא בוטל, והפך לסמינר אייקידו לזכרו.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה