יום ראשון, 25 ביוני 2017

הַאֲחָדָה



השבוע נהנתי במיוחד משורה בשיר נהדר, שחברה טובה הכירה לי באור חדש. השיר נקרא הַאֻמְנָם, והוא מאותם שירים שמתנגנים ברדיו בשעות שקטות, והנגינה והשירה הנעימות, מסיחות לעיתים את דעתנו מהמילים ומהמשמעויות. השיר מופיע גם תחת השם ״את תלכי בשדה״. חיברה אותו לאה גולדברג הנפלאה. השורה ששבתה את ליבי היא:


וְיִרְחַב בָּךְ הַשֶּׁקֶט כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן

”הַאֲחָדָה“, היא הנושא השבועי שלנו לשיעורי האייקידו בדוֹג׳וֹ הממוזרן שלנו ובדוג׳ו של חיי היומיום. התירגול שלנו באייקידו מלמד אותנו, שהיכולת להרפות את הגוף ואת הלב מולידה שקט. השקטה פנימית זו, מהדהדת החוצה ״כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי״ הנוכחות שלנו.

כאשר רוגעים הדחפים והשאיפות האישיות, ועימם גם השיפוטיות וההַמְשָׂגָה, מתפוגגת מעט השְׁנִיּוּת, ומתפנה מקום להיווצרותה של הַאֲחָדָה.

צמד מילים נוסף משך את עיני ואת ליבי בשיר המופלא הזה, וגם הוא נוגע בנעם במהות האימון שלנו:


נָשׁוֹם וְרָגוֹעַ

נעים לדמיין או לראות את אורה הנעים של שמש מאחורי ענן. הזהר שלה מבהיר את שוליו ביופי עדין ומיוחד.

הַאֲחָדָה, היא אחדות מלאה בה נעלמים הביטויים ״אני משתלב עם...״ או ״הוא משתלב עימי״. אין עוד אתה ואני, והשניות נעלמת כליל. נָשׁוֹם וְרָגוֹעַ ופנה מקום להתמזגות, שיוצרת האחדה. 


האחדה שמולידה ישות או רעיון, תהליך ויצירה. האזינו ליפי קולה של חוה אלברשטיין שמפליאה לשיר כל מילה ומילה ברגש, ובעדינות ענווה.




האמנם | לאה גולדברג 1943

הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּהֵלֶךְ הַתָּם,
וּמַחְשׂוֹף כַּף רַגְלֵךְ יִלָּטֵף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת, 
אוֹ שִׁלְפֵי שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם. 

אוֹ מָטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת 
עַל כְּתֵפַיִךְ חָזֵךְ צַוָּארֵךְ וְרֹאשֵׁךְ רַעֲנָן. 
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב בָּךְ הַשֶּׁקֶט 
כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן.

וְנָשַׁמְתְּ אֶת רֵיחוֹ שֶׁל הַתֶּלֶם נָשׁוֹם וְרָגוֹעַ, 
וְרָאִית אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְאִי הַשְּׁלוּלִית הַזָּהֹב, 
וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ, 
וּמֻתָּר וּמֻתָּר לֶאֱהֹב. 

אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה. לְבַדֵּךְ. 
לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט 
הַשְּׂרֵפוֹת בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם. 
וּבְיֹשֶׁר-לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת 
כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים כְּאַחַד הָאָדָם. 


תמונת העננים מעל לעיר קיוטו היא מהבלוג שבקישור.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה