יום ראשון, 15 בנובמבר 2020

חמישה סוגי שקט

בשנת 2007, ביקרתי ברובע Little Tokyo שבעיר הגדולה לוס אנג׳לס, כדי להשתתף בסמינר בדוֹג׳וֹ של פוּרוּיָה סֶנְסֶיי עליו השלום. בזמן שהתאמנו, הבחנתי שתלויה במקום גבוה קליגרפיה של הביטוי: שׁוּסֶיי 習静 - דממת אימון.



לתרבות היפנית חיבה רבה לשקט. בחיי היום־יום, הדבר בולט במיוחד בעת נסיעה בקרונות צפופי הנוסעים של הרכבת התחתית בטוקיו ובערים גדולות אחרות. דממה מרשימה. השקט בא גם לידי ביטוי ביצירות אמנות, תכנון גינות, עיצוב פנים, אסתטיקה קולינרית, בישול, נגינה, ועוד.

גם באייקידו, השאיפה היא לתרגל בשקט. במהלך שיעור טוב במיוחד, שומעים כמעט אך ורק את איוושת תנועות הגוף של המתאמנות והמתאמנים. תפקיד השקט באימון, הוא להפחית את הנטיה ללמידה שכלתנית, ולאפשר הבנה אינטואיטיבית ואת פיתוח תבונת הגוף.

חשוב לי מאוד, שכללי הדוג׳ו ימולאו בכיף ומהבנת התועלת שבהם. הבנת ערך ומעלות השקט, יכולה להשפיע על ההתקדמות שלנו באופן מהותי.

חמישה סוגי שקט:
הכי פחות רצוי: כאשר זוג מתאמנים עומד ומדבר באמצע השיעור.

קצת פחות רצוי: דיבורים תוך כדי תנועה ותירגול.

כדאי להימנע: דיבורים מועטים ותיקונים הדדיים.

מומלץ מאוד: להתאמן בלי לדבר כלל. לאפשר לשקט להגשים את מעלותיו.

כדאי להימנע: שתקנות מוגזמת - רצוי להפעיל שיקול דעת בריא ולומר בקצרה משהו אם ממש מרגישים שחייבים לעשות זאת. במקרה כזה, חשוב לעשות זאת בקול שקט ככל האפשר.


習静
שׁוּסֶיי
מילים מלמדות אותנו הרבה, אבל לעיתים, דווקא השקט הוא המורה הטוב ביותר


כחמש דקות לפני ששיעור האייקידו מתחיל, כדאי התיישב, להרגיע את הגוף ואת הנפש ולקבל את השיעור בדממה. אל תוך השקט המיוחד הזה, יימזגו תכני ותובנות השיעור.


בהצלחה 🦉


לסיום - שיר אנגלי ידוע וישן מאת מחבר/ת אלמוני/ת:


There was an owl who lived in an oak
The more he heard, the less he spoke
The less he spoke, the more he heard
Why can't we all be like that bird















אין תגובות:

פרסום תגובה